מחצית השקל על אורח חיים רכה:יא

(ס"ק יא) אינו חוזר כיון דחד טעמא הוא וכדאמרי' בע"ז פלוגת' דאביי ורבא הנ"ל דיין חדש וענבים טעם אחד להם ותליא בפלוגת' דאביי ורבא אי מיקרי שני מינים ואע"ג דקיי"ל כרבא דאזלי' בתר שמא מ"מ צ"ל דלענין שהחיינו לא חיישי' לה וכדמסיים ששמח כשרא' כו' וידע שהיין יצא מהם כו' וכן הת"ה גופיה דסביר' ליה בסי' ל"ג דבאוכל ענבים חוזר ומברך על התירוש שהחיינו לא סמך על ראיה זו דפלוגת' דאביי ורבא הנ"ל וכתב בעצמו אחר שהביא מפלוגת' דאביי ורב' וז"ל וא"ת ניהו נמי דתרי מיני ניהו לענין ביטול (אסורים) מ"מ אין סבר' שיברך עליהם תרי זימני משום דהתירוש אינו בא אלא מן הענבים ולא דמי לגודגניות דהתם גופי' מחולקים וחלוקין נמי בשמן נרא' להביא ראיה כו' מהא דתנן פ' השוכר את הפועלים כו' ע"ש דלא כפר"ח בקונטרס שסמך על ראיה זו דפלוגת' דאביי ורבא להכריע כדעת ת"ה ודלא כש"ע והא ת"ה בעצמו לא סמך על ראי' זו ותשובת מהרי"ל אינו תח"י:

אפי' שתה ליה אחר מ' יום. דאז נשתנה טעמו ואין טעמו אז שוה לענבים מ"מ כיון דיצא מן הענבים יצא ברכת שהחיינו שבירך על הענבים:

מ"ד אלולב דנהגינן כו'. דמצד הדין היה ראוי לברך שהחיינו בשעת עשייתו דהיינו בשעה שאגדו אלא דנהגו להמתין מלברך עד שעת נטילה וביום שני אין מברכים שהחיינו בשעת נטילה כמ"ש לקמן סי' תרס"ב וסומך על הזמן שאמר אתמול ביום א' דאפ"ת דיום ראשון היה חול נמצא כשבירך ביום א' לא היה שעת עשייה ולא שעת נטילה מ"מ כתב הרא"ש כיון דנטלו ביום א' לשם מצוה אפ"ת דיום א' חול מ"מ לא גרע משע' עשייה ויצא ע"ש בהרב"י הביא דברי הרא"ש וה"ה הכא דיצא בזמן שאמר כשאכל הענבים וכתב של"ה דכשישתה יין ר"ל תירוש וכבר אכל ענבים ובירך עליהם שהחיינו: