מחצית השקל על אורח חיים ריא:ד

(ס"ק ד') וי"א כו' ועס"א די"א כו' והיינו בצנון וזית דזית ברכתו בפה"ע וצנון מברך בפה"א אפ"ה מברך על איזה שירצה כו' וכן יש לנהוג לברך על החביב. דבזה יוצא לכ"ע דגם למ"ד דמברך על איזה שירצה אינו מפסיד במה שמברך על החביב. דהא על איזה שירצה אין פירושו דעכשיו רוצה בו וחביב עליו (כפי' הב"ח שהובא בס"ק ב') אלא כפשוטו במה שבא בידו לברך בלי טעם אפי' מין האחר חביב עליו תדיר וגם עכשיו חביב עליו מכל מקום יכול לברך על השני א"כ כשמברך על החביב תדיר יוצא לשני הדיעות שבסעיף א'. ואע"ג דאינו יוצא לדעת י"א שבסעיף זה דלדידיה צריך להקדי' בפה"ע לית לן בה:

דהא כו' לרמב"ם לעולם חביב עדיף אפי' יש ביניהם מין ז' וגם ברכותיהן שווות אפ"ה מברך על החביב ואפי' מה שאינו חביב הוא פה"ע והחביב הוא פה"א מכל מקום מברך על החביב דהא גם הרמב"ם קאי על צנון וזית המוזכר בגמ':

ולהרא"ש ורש"י ור"ה כו' הוא דעה שבסעיף א' מברך בצנון וזית על איזה שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות:

ולסמ"ק הוא י"א שהובא בסעיף א' חביב עדיף בצנון וזית:

א"כ הוי בה"ג יחיד לגבייהו דס"ל דפה"ע קודם לפה"א. וראוי לברך על החביב כנ"ל דהיינו מה שתדיר חביב עליו. אע"ג דלהרמב"ם מיקרי חביב מה שעכשיו חביב עליו ורוצה בו עכשיו לזה מצטרף הרמב"ם לרוב דעות הפוסקים דאזלינן בתר חביב ולא להקדים פרי העץ:

אבל בענין פי' מהו חביב בזה שוב הוי רמב"ם יחיד ואזלינן בתר רוב הפוסקי' דמפרשים מה שחביב עליו תדיר מיקרי חביב אף שעכשיו אין חביב לו: