מחצית השקל על אורח חיים רח:ח

(ס"ק ח) לאכילה וללעסו כו'. וכ"מ בגמ' דף ל"ח ע"א דאמרי' פתיתא (דהיינו קמח ששלקו עם מים או משקין) רב אמר שהכל ושמואל אמר במ"מ ואר"ח ולא פליגי הא בעבה מברכים במ"מ והא ברכה מברכים שהכל וסתם עבה משמע אפי' אין ראוי ללעסו וממילא צ"ל דמ"ש הא ברכה ר"ל שראוי לשתי' ואע"ג שאמר סתם רכה י"ל שסמך עצמו על מ"ש תחלה הא בעבה סתם וע"כ ר"ל אפי' א"א ללעסו רק שהוא עב ע"כ מ"ש הא ברכה ר"ל שראוי לשתיה משא"כ איפכ' מ"ש רכה סתם ר"ל אפילו אינו ראוי לשתיה רק אינו ראוי ללעסו וממילא מ"ש הא בעבה ר"ל שראוי ללעסו ואע"ג שאמר סתם עבה סמך עצמו על מ"ש הא ברכה סתם דיותר מסתבר דסמך עצמו מה שכתוב לבסוף על מ"ש בתחלה מלו' איפכ' שסמך עצמו במה שכתוב תחלה על מה שיאמר אח"ז לבסוף:

וכ"מ מפרש"י גבי חביץ כו' הבאתי לשונו לעיל בס"ק ב' ולשון קפוי שכתב רש"י לא משמע שעב כ"כ עד שיצטרך ללועסו: