מחצית השקל על אורח חיים רח:טו

(ס"ק טו) אם אין בו כו'. וכתב הרב"י בסי' תנ"ג כצ"ל:

גוררים את האורז. ר"ל ממשיכים האורז אחר החטין והרי כאלו גם האורז היה חטין:

ודוק' באורז אבל מין אחר עם חטים לא. וה"ה אורז עם שעורים או אחד מה' מיני דגן ג"כ אינו גוררו אחריו ודוק' חטים עם אורז:

וגבי מצה. ר"ל דבעי למילף דין המוצי' וברכת המזון מהאי מתניתין וכיון דבמשנה קתני חייבת בחלה ויוצא בה ידי מצה ותחלה יליף המוצי' מדין חלה דדיניהם שוה והשתא תו יליף עוד כן ממצה דהא גם דיניהם שוה:

ובשאר מינים. ר"ל הן אורז עם שאר ה' מינים חוץ מחטים או שאר מיני קטניות עם חטים והיכא דליכ' כזית בכא"פ:

ומיהו התם מסיים. ר"ל בירוש' מסיים והובא ברא"ש ברכות פ' כ"מ סעיף ט"ז דפריך בירוש' אהא' כללא הרי פחות מכזית שאין מברכין עליו בהמ"ז אפילו הכי מברכין עליו המוצי' ועל זה משני דלא מיירי בשיעור לו' דשיעור שמברכים עליו המוצי' מברכים עליו בהמ"ז אלא מיירי במין ופירש הרא"ש דר"ל פת שמברכים עליו המוצי' מברכים עליו ברכת המזון וכל שמברכים תחלה במ"מ כגון פת הבא בכסנים ולא קבע עליה אין מברכים לאחריו בהמ"ז אלא מעין ג':

וא"כ צ"ע כו' דבאיכ' כזית בכא"פ י"ל המוציא ולאחריו ברה"מז ואי ליכא כזית בכא"פ בשאר מינים חוץ מחטים עם אורז דתליא בפלוגתא דהמ"מ ורמב"ן עם הראב"ד לא יברך תחלה המוציא:

ול"מ כיוצא בו כו היא כעין קושיא אחרת:

והכא כיון שמעורב כו' ר"ל דלעולם מיירי דליכא כזית בכא"פ ומה"ט לאחריו אינו מברך בהמ"ז כיון דהפסיק באכילת הכזית ע"י אכילת שאר מינים שנתערב בו הדגן הכזית יותר מכא"פ לא מצטרף הכזית יחד דלא עדיף מאלו היה אותו הכזית דגן בעין בלי תערובת והיה שוהה כא"פ דלא היה מצטרף משא"כ המוציא מברך דניהו דאינו מצטרף ולא מיקרי אוכל כזית עכ"פ על כל שהוא ג"כ מברך המוציא:

ועוד דהא גבי חלה כו' ר"ל דבחלה ע"כ אין הטעם דאינו מצטרף מצד שהי' דהא מונח לפנינו כל שיעור חלה ממין דגן וע"כ הא דפטור מחלה בדליכא כזית בכא"פ ע"כ דמתבטל והוה כמאן דליתא כלל וא"כ גם המוצי' לא היה ראוי לברך עליו כה"ג:

וי"ל דלענין ברכ' כו' ר"ל דודאי בהמ"ז דהוא מן התורה יש לו דין חלה וכל מאי דנקר' לחם לענין חלה ה"ה לענין בהמ"ז אבל המוצי' וברכ' א' מעין ג' דהוי דרבנן (לדידן אבל יש סוברים דהוי דאוריית' כדאית' בטור סי' ר"ט) הם אמרו והם אמרו דאפי' ליכ' כזית בכא"פ אפ"ה מצד מעלת ה' מינים מברך המוצי' ולאחריו מעין ג' אבל בהמ"ז לא דהוי דאוריית' ודינו כחלה:

ומיהו אם לא עירבו כו' עם שאר מינים מברך בה"מ כו' ובס' ל"ח פ' כ"מ ס"ק י"ט כ' אחר שהביא דברי הרד"א בשם הרר"י וכמ"ש פה בש"ע וז"ל ואע"פ שדבריו אמורים שם על העירוב עם קמח אחר של דוחן וכיוצא בו אין נ"ל דדוקא בעירוב עם קמח קאמר אלא דיבר ברגיל והוה וה"ה בכל דבר שעירב הה' מינים והם עיקר עכ"ל ל"ח. ולא הבנתי הלא כ' הרא"ש שם הלכך כל שעיקרו (ר"ל לאפוקי לדבק) מה' מיני' אפי' רובו ממין אחר מברכי' עליו במ"מ ולבסוף ברכ' א' מעין ג' והם דברי הש"ס והוא דין המוזכר בס"ב וכאשר רמז עליו פה המ"א וא"כ ע"כ צ"ל דקמח דוקא נקט אבודרהם וכמ"ש מ"א אבל לא ידעתי סברא לחלק בין קמח לשאר דבר: