מחצית השקל על אורח חיים רג:ד
Machatzit HaShekel on Orach Chayim 203:4 · מחצית השקל על אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →(ס"ק ד) הזנ"גביל כו' וע' סי' ר"ד סס"א דמבואר כן בעני"ס וכמון וכסבר:
הב"ח כ' כו' וכ"כ רש"י ביומא דף פ"א ע"ב אמר רבא כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור א"ל רבינא למרימר והאמר ר"נ האי הומליתא דאתי מבי הנודאי שריא ומברכים עליה בפ"הא לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא. וכ' רש"י הומליתא שמפטמי' בשמים כתושים בדבש שריא:
ואין בה משום בישולי נכרים שנאכל כמות שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים דנטל"פ (ר"ל סתם כלי גוים אין בני יומן) ומדקאמר אין בו משום בישולי נכרים ש"מ דרך אכילתו כשהוא חי עכ"ל ר"ל דקי"ל דבר שנאכל חי אם בשלו עכו"ם אין בו משום בישולי נכרים:
ולא ניחא לרש"י לפ' דהקישיא מדאמר דמברכי' עליה בפה"א דא"כ מאי קושיא רבא מיירי שאכלו כמות שהוא בלי ריקוח ואז אינו ראוי לאכיל' ולכך פטור ביה"כ וה"ה דאין מברכי' עליו ור"נ דאמר דמברכי' עליה הלא מבואר דמיירי כשהוא מרוקח דאז טוב למאכל וכה"ג באמת מודה רבא דאי אכלו בי"הכ חייב. ולכן כ' רש"י דדייק מדאמר דאין בו משום בשולי נכרי' ועכצ"ל דנאכל כמות שהוא אפי' קודם ריקוח וכיון דראוי לאכילה קודם ריקוח מקשה שפיר לרבא למה בכס ביה"כ בלי ריקוח פטור הא ראוי לאכילה. וע"ז משני הא ברטיבתא הא ביבשתא. ר"ל כשהוא רטוב ראוי לאוכלו חי אבל כשהוא יבש אין ראוי לאכלו חי ורבא דפוטר מיירי דכס יבש והומליתא דר"נ מיירי שמרקחי' אותו כשהוא רטוב דאז נאכל כשהוא חי ולפ"ז אי בשלו עובדי כוכבים ורקחו כשהוא יבש יש בו משום בישולי נכרי' דהא אינו נאכל כמות שהוא חי:
אבל דעת הטור והתוס' כו' דעת הטור כמ"ש הב"ח גופיה מדסתם הטור וכ' הומליתא דאתו מבי הנודאי בפה"א ולא כ' דדוקא אם בשלו כשהיה רטוב א"ו דס"ל דבכל ענין שרי וע"ש בב"ח מ"ש והתוס' שכ' בברכות דף ל"ו ע"ב דאי' שם ג"כ האי סוגיא וכתבו התוס' ד"ה ברטיבתא כגון ליטוארי"ן בלע"ז מברכי' עלייהו בפה"א כו' עכ"ל ולפי פירש"י ביומא העיקר חסר מדברי התוס' שכתבו כגון ליטואר"י דהוי לי' למימר ליטואר"י שבשלו ורקחו כשהי' רטוב א"ו דס"ל אפי' בשלו כשהוא יבש מותר ופירש הסוגיא כמ"ש להבא:
ובגמ' קאי הקושי' ר"ל כיון דס"ל למ"א דאפי' בישלו כשהי' יבש דאינו ראוי לאכילה מ"מ אין בו משום בישולי נכרים ומטעם שיכתוב מ"א אחר זה א"כ מאי מקשה לרבא מהאי דהומליתא ולכן כ' דהקושיא היא מברכה דהאמר ר"נ דמברכים עליו בפה"א עכצ"ל דחזי לאכילה וכי תאמר שאני הומליתא דמרוקח וע"י זה ראוי לאכילה זה באמת כוונת המתרץ הא ברטיבתא. ר"ל כיון דהוא מרוקח ה"ל כאלו הוא רטוב ראוי לאכילה ולכן מברכים עליו בורא פרי האדמה. ובזה א"ש דברי התוס' שכתבו ברטיבתא כגון ליטאר"י. ור"ל שהוא מרוקח ועל ידי זה דינו כרטוב דראוי לאכילה:
דאל"כ דג מליח. דקי"ל בי"ד סי' קי"ג סעיף י"ב דאם בשלו עובדי כוכבים אין בו משום בשולי נכרים דנאכל כמו שהוא חי אע"ג דדג מליח אינו ראוי לאכלה לבד בלי לחם וכן חומץ ושמן דקי"ל אין בהם משום ב"ג אע"ג דחי אין ראוי לבד: