מחצית השקל על אורח חיים כ:א

(ס"ק א) מתגר כו' קפידא באומנתו כגון יין רמונים כצ"ל:

דהוי זיוף אפי' לעובדי כוכבים דיין רמונים שותים לרפואה ואי מערבים בו חומץ אינו פועל רפואתו:

שנטוה שלא לשמה. ול"מ נפשי' בזה דזה אין תלוי באומנות וגם יכול למוכרו לעובדי כוכבים וע' בתשובת ה"ה ח"צ ס"ס ל"ט מ"ש בזה:

לכן נ"ל כו' משום דאין דרך עובדי כוכבים כו' ר"ל בצירוף התגר דל"מ אומנתי' אף דאין קפידא כ"כ כמ"ש המ"א לעיל מ"מ בצירוף שאין דרך עובדי כוכבים כו' מהני אף קפידא מועט':

והא דמייתי כו' מציצית ליין רימונים כן צריך להיות. ר"ל דהביא ראיה (הובא בב"י י"ד סי' קי"ד) דסמכינן על סבר' אומן ל"מ אומנתיה ביין רימונים דהא חזינן בש"ס דלוקחים טלית מצוייצת מתגר וע"כ משום דאומן למ"א לדברי מ"א מאי ראיה מייתי מטלית שאני טלית דאיכא עוד סברת שאין דרך העובדי כוכבים כו':

אלא ללמוד דסמכי' כו'. דסברא למ"א סברא מעליא הוא וממילא אמרי' מסברא כיון דבטלית מהני קפידא מועט' הואיל ויש לצרף סבר' שאין דרך עובדי כוכבים כו' א"כ ביין רמונים דאיכא קפידא טובא סברת אומן למ"א גרידא מספיק אמרי' בע"א דף ל"ט:

חבי"ת הוא ר"ת. תתיכ' דג בשר יין תכלת:

ולחד פי' הוא רשב"א שכ"ד שהוא א"ד הוא דעת רש"י. והא דאמר רב תכלת ולא אמר רבותא אפי' לבן דלשיטתי' דל"ב טויה לשמה:

באמת לבן א"צ חותם. ודוקא תכלת דיש לחוש לקלא אילן שצבעו דומה לתכלת ופסול לכן צריך ב"ח:

אבל לדידן כו' צ"ב הא אמרי' שם בע"א ושמואל אמר בי"ת צריך ב"ח דהיינו בשר יין תכלת. ושביק חתיכ' דג דהיינו בשר דמ"ש א"כ שמואל דא"ל דבעיין טויה לשמה וכדאי' בסוכה דף ט' ובמנחות דף מ"ב לדידיה תיקשי למה נקט תכלת הל"ל רבותא אפי' לבן. ודוחק לומר איידי דרב נקט דהא חזינן דשינ' מדרב ושביק חתיכ' דג כיון דממילא נשמע מבשר כ"ש דה"ל לשנות מדברי רב ולמינקט לבן דאיכא נ"מ לדינא. וקצת י"ל דלכאורה בלא"ה ה"מ מ"א לתרץ כמ"ש הרב"י ע"ד מהרי"א שכ' דהא דאין לוקחים טלית מעובדי כוכבים שאינו אומן דוקא בזמן תכלת דא"ל שמא קלא אילן הוא וכיון דתכלת דמיו יקרים לכך חיישינן שמא שקר בפי העובדי כוכבים. אבל לדידן דאין לנו רק לבן אפי' מעובדי כוכבים שאינו אומן מותר ליקח כיון דבין נטוה לשמה או שלא לשמה אין בו ייתור כ"כ והרב"י כ' אדרבא הא איכא סברא להיפך כיון דתכלת אפשר לבודקו הל"ל דלא מזייף ואפ"ה חיישי' כ"ש בעשיי' לבן דא"א לבדוק אי נטוה לשמה עכת"ד. וא"כ ה"ה דה"מ מ"א לתרץ קושייתו דמה"ט נקט רב תכלת לרבותא דאפי' תכלת דאפשר לעמוד עליו ע"י בדיקה אפ"ה לא סגי בחותם אחד דחיישי' אעפ"כ טרח ומזייף כ"ש לבן דא"א לבודקו אם נטוה לשמה כ"ש דבעינן ב"ח אלא דהמ"א האמ' משני דלרב בלבן א"צ ב"ח דהא ס"ל דלא בעינן טויה לשמה אבל לשמואל באמת י"ל כן דנקט תכלת לרבותא כנ"ל. וי"ל בא"א אלא זהו פשוט. אם י"ל שנהנה בחליפין כו' דלהכשיל את ישראל במקום דאין עכו"ם נהנה לא חיישי' דמאי מהני לו החליפין אי עושה רק להכעיס את ישראל דהא לפי טעות עכו"ם לא קבל ישראל עונש על הדבר דהא לפי אמונ' עכו"ם אין בו איסור אלא שעושה להכעיס את ישראל שלא נעשה רצונו. וכיון שאין הישראל יודע שהחליפן אין בזה להכעיס כ"כ בתשו' ה"ה ח"ל סי' ל"ט:

ואפשר דאם הם שזורים כו' וע"ל סי' י"א ר"ל דשם הביא מחלוקת הפוסקים אי מצא חוטים פסוקים ושזורים אי סמכינן עלה דודאי ציצית הן דלא טרח אינש כ"ה לעשות לצורך מלבוש או חיישי' דלא נטוה לשמה ואדעתא דבגד עבדינהו מ"מ כאן ליקח מתגר חוטים פסוקים ושזורים אפשר דלכ"ע שרי דאיכא לצרף סברא אומן למ"א אע"ג דעל סברא זו לחוד לא סמכינן כמ"ש מ"א לעיל אלא בצירוף שאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד מ"מ בפסוקים ושזורים דאיכא לצרף סברא אחרת דלא טרח אינש כ"ה אדעתא דבגד. לכן אפי' למ"ד דבמוצא חוטים פסוקים ושזורים לא סמכינן אהאי סברא לחוד מ"מ בצירוף שקונה מתגר אפשר דמודה דסמכינן או קאי אדסמיך דכה"ג בשזורים מותר אפי' בחותם אחד: