מחצית השקל על אורח חיים קצג:ד

(סק"ד) ברכות כו' י"ל שאר בהמ"ז לעצמן כמ"ש סי' קפ"ג דבלא"ה נכון הדבר לעשות כן אפי' יוכלו לשמוע מפי המברך:

דברכת הזימון עד הזן משמע דיותר א"צ לשמוע. ולכן אם א' פוסק לשנים כשמגיעים להזן א"צ להפסיק יותר ויוכל לאכול:

ולא ידעתי למה חזר בו כו' שכ' שם הרב"י שצריך שישמעו דברי המברך ברכת הזימון בביאור. וכ' ע"ז רמ"א ושאר בהמ"ז יברך כ"א לעצמו והיינו כדברי הרב"י פה:

והב"ח כ' דאין לברך כו' כבר כתבתי טעמו לעיל סי' קפ"ג ס"ק י"ב דס"ל דצריך לענות אמן על סוף ברכת המברך כמש"ל סי' קפ"ג ומה"ט כ' רמ"א שם דאם מברכים עם המברך בלחש יקדימו לסיים קודם המברך כדי שיוכלו לענות אמן:

ופן לא יהיה אפשר להם למהר לסיים קודם המברך ולא יוכלו לענות אמן וע"ש. ואפי' למ"ד כו' צ"ל עד הזן וכ"כ לעיל סי' קפ"ג ס"ק י"ב שכן עיקר:

ול"נ לנהוג כמ"ש הד"מ כו' וכ"מ פשט הגמ':

והוא דאמרינן דף מ"ה יהודה ב"מ ומר בר"א ור"א מדפתי כרכו רפתא בהדדי לא הוו בהו חד דמופלג וקמבעי' ליה הא דתנן ג' שאכלו חייבים לזמן ה"מ היכ' דאיכא גדול ביניהם אבל היכי דכי הדדי נינהו חילוק ברכות עדיף כו'. וא"א דאי מזמנים יוכל כל א' לברך בלחש בפ"ע למה ברכו שם כ"א בפ"ע ולא זימנו כדמסיים שם משום חילוק ברכות הא אפי' הוי מזמנים היה ג"כ חילוק ברכות דהא כ"א היה מברך בלחש. אלא ודאי כשמזמנים צריכים לשמוע ולא לברך וליכא חילוק ברכות. ראיה זו הובא בב"ח: