מחצית השקל על אורח חיים יט:א

(ס"ק א) על כו' עיין בגמ' פ"ד דמנחות דאמרי' התם דזה תליא אי אמרי' ציצית חובת גבר' או חובת מנא דקי"ל כל שהוא גמר מצותה מברכים אבל כשאין גמר מצותה אין מברכים ולכן למ"ד חובת מנא א"כ מיד כשנגמר הבגד חייב בציצית וכשעושה בו ציצית הוא גמר המצוה ולכן מברכים. אבל לדידן דקי"ל חובת גברא ואינו חייב עד שילבישנה ואינה גמר מצוה ולכן אין מברכים:

מ"ש במזוזה כו' שצריך לברך אקב"ו לקבוע מזוזה:

קובעה כשדר בתוכה. וא"כ ה"ל גמר מצוה מיהו י"ל דמיד כשנפסק חייב לפשטו אע"ג שהביא מ"א לעיל סי' י"ג סק"א בשם המרדכי מדלא כתיב לא תלבש בגד בלי ציצית משמע דמותר ללובשו בלי ציצית רק אח"ז מ"ע להטיל בו ציצית ע"ש מ"מ הא כ' מ"א שם דהיינו מן התורה אבל מדרבנן אסור ללבשו בלי ציצית:

וע' בשבת דף קי"ח. רצה להביא קצת משמעות דמיד שנפסק צריך לפשטו ודאי לילך בטלית שנפסקו בו הציצית מילתא דפשיטא ליה דאסור אלא רצה להביא קצת משמעות דאפי' עומד במקום א' ועליו טלית שנפסק בו ציצית צריך לפשטו דאמרי' התם דא"ל רב יוסף לר' יוסף בריה דרבה אביך במאי הוי זהיר טפי והשיב לו בציצית. וסיפר יומא חד הוי סליק בדרגא אפסק ליה ציצית ולא נחית עד שהטיל בו ציצית. וא"כ בשלמא אם הדין בכל אדם שצריך לפשוט הטלית מיד שנפסק א"כ ודאי רבה ג"כ היה פושטו מיד וא"כ כיון שלא היה לבוש טלית בת ד' כנפות היה מותר מצד הדין לירד מדרגה דהא מצד הדין לפי מאי דקי"ל חוב' גברא כשאינו לבוש ציצית פטור וגם א"צ לקנות לו טלית להביא א"ע לידי חיוב כ"א שהוא טוב ונכון כדאי' ר"ס כ"ד וא"כ לשעה מועטת עד שיתקן בו ציצית ודאי דאין לחוש וא"כ היינו רבותא דרבה שהחמיר על עצמו ולא ירד אבל א"א דמצד הדין א"צ לפושטו מיד א"כ ממ"נ אי רבה לא היה פושטו א"כ מאי רבותא דלא נחית מדרגא הא לילך לבוש בטלית שנפסקו הציצית ודאי דאסור לכ"ע ואי דבאמת רבה פשטו ואפ"ה לא נחית והיינו רבותא א"כ עיקר רבותא חסר מדברי בנו שהעיד עליו והל"ל ופשטו ואעפ"כ לא נחית אלא עכצ"ל דכ"א צריך לפשטו ולכן לא הוצרך להזכיר הפשיטה כי זהו מצד הדין:

בכ"א לדור בבית וכו'. ולא בנוסח לקבוע מזוזה כיון דבשעת קביעת המזוזה לא היה גמר המצוה כיון שלא היה דר בתוכו והגמר עתה בשעה שדר לכן יש לברך על הדירה: