מחצית השקל על אורח חיים קפח:ה

(סק"ה) או כו' דקי"ל כחכמים כו' דאמרי' בברכות דף מ"ח ע"ב בשבת מתחיל ברכת רחם ואו' קדושת היום (דהיינו רצה) באמצע רא"א רצה לאומרו ברחם אומרו רצה לאומרו בברכת הארץ אומרו רצה לאומרו בברכת הטוב ומטי' אומרו וחכ"א אינו אומרו אלא ברחם בלבד ופריך חכמים היינו ת"ק ומשני דיעבד איכא בינייהו דלת"ק אי דיעבד אמרה בברכה אחרת יצא ולחכמים לא יצא:

הרא"ש פ"ז דב"מ דף צ"ב ע"א תנן אוכל פועל קישות (דהתורה התיר' לאכול ממלאכתו שהוא עושה) אפי' בדינר (ר"ל אפי' אכילתו יותר משכרו) ר"א בן חסמא או' לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהי' רעבתן ויהי' סותם הפתח לפניו (ר"ל שלא ירצה שום אדם לשכרו) ופריך הש"ס חכמים היינו ת"ק ומשני מלמדי' איכא ביניהו לת"ק ל"ל מלמדין ורבנן א"ל מלמדין ועז"כ הרא"ש דהל' כחכמים דמלמדין דחכמים נשנו בלשון כו':

וכ"מ בנדה דתנן המפלת יום מ"א לעיבורה (דקודם לכן הוי מיא בעלמא) תשב לזכר ולנקבה ר"ל חומרת שניהם שמא נקבה הי' ויהי' לה י"ד ימי טומא' וימי טהרה כזכר עד תשלום ארבעים יום לבד ורבי ישמעאל ס"ל דאינה יושבת אלא לזכר דס"ל יצירת הנקבה הוא לשמונים יום וכיון דהפילה יום מ"א ע"כ ליכא לספוקי' בנקבה וחכ"א תשב לזכר ולנקבה דס"ל גם יצירת הנקבה למ' יום כזכר ופריך חכמים היינו ת"ק וכ"ת דבעי למסתמי' כת"ק לאשמעי' דהלכה כמותו פשיטא דיחיד ורבי' הלכ' כרבי' ובלא"ה ידעי' דהלכה כת"ק ומשני דס"ד דהלכת' כר"י אע"ג דהוא יחיד נגד רבים משום דמסתבר טעמיה עד כאן תוכן דברי הגמ' הרי משום דמסתבר טעמיה דר"י הוי ס"ד דהלכת' כוותיה נגד ת"ק אבל כיון דקתני דחכמים ס"ל כת"ק מזה ידעי' דלית הלכת' כר"י אע"ג דמסתבר טעמיה א"כ מוכח דחכמים עדיפא מת"ק אלא דאין ראיה גמורה ולכן כ' וכן משמע דיש לדחות דשם אין הטעם דלא קי"ל כר"י משום דחכמים עדיפא מת"ק אלא ממשנ' יתירה דייקי' דאל"כ ל"ל דברי חכמים היינו ת"ק כדפריך שם אלא ע"כ דרבי בעי למסתם כת"ק וקצת משמע כן דממשנה יתירה שמעי' לה ולא דחכמים עדיפא וק"ל:

אבל במע"מ כו' דתנן התם ה' דמים טמאים באשה כו' בש"א אף כמי תלתין טמא וב"ה מטהרין הירוק עקביא בן מהללאל מטמ' וחכמים מטהרין ופריך הש"ס בין על ב"ה ובין על חכמים דעקבי' היינו ת"ק דהא ת"ק חשיב ה' מיני דמים משמע דתו לא וידעי' דבין כמי תלתין ובין ירוק טהור ומשני אתרווייהו לתלות איכא בינייהו דת"ק ס"ל ה' דמים טמאים ודאי וכמי תלתן וירוק טמאים מספק דהיינו תולין ואם נגע בתרומה לא אוכלין ולא שורפין ולב"ה שמעי' דכמי תלתן טהור לגמרי ומחכמים דעקביא שמעינן דירוק טהור לגמרי וכ' הרא"ש דהלכה כחכמי' דעקבי' דירוק טהור לגמרי דלא כת"ק דס"ל תולין דכמו דלא קי"ל כת"ק במאי דס"ל תולין במי תלתן דודאי קי"ל כב"ה דס"ל טהור לגמרי ה"ה בירוק דס"ל לת"ק תולין לא קי"ל כוותיה ועז"כ המע"מ הא דהוצרך הרא"ש לראי' דלא קי"ל כת"ק נגד חכמים משום דכ' הרא"ש ס"פ מ"ש כו' והא דתנן שם ר"פ מקו' שנהגו לעשות מלאכה בערב פסח עד חצות עושין ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובדף נ"ה תנן וחכ"א ביהודה היו עושי' כו' עד חצות ובגליל לא היו עושים הלילה (שלפני ער"פ ב"ש אוסרין וב"ה מתירין ופריך מעיקרא תנא מנהגא (מדתנן מקום שנהגו כו') והדר תני אסורא (ופי' מהרש"א כהתוס' וכן ס"ל להרא"ש מדפליגי ב"ש וב"ה ובמנהג לא שייך פלוגתא דנחזי אנן היכי נהגי) ומשני הא ר"מ דס"ל בברייתא דהוא מנהג וסיפא אתיא כר"י דס"ל בברייתא אסורה וכ' הרא"ש אע"ג דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י יראה דהלכה כר"מ בהא דסתם משנה דר"פ עדיף מדברי חכמים עכ"ל הרא"ש:

וצ"ע דדברי הרא"ש סתרי אהדדי דלפ"ד המע"מ ס"ל להרא"ש דת"ק עדיף מחכמים ובב"מ בהאי דפועל כ' הרא"ש דחכמים עדיפא מת"ק:

ואפשר דבב"מ סמוך כו' ר"ל דלעולם ת"ק עדיף מחכמים. ובהאי דפועל דפוסק כחכמים לא סמך הרא"ש ע"ז לבד דחכמים נשנו בלשון רבים אלא סמך העיקר על טעם אחר שכ' הרא"ש דמסתבר טעמייהו כחכמים דמלמדין (וע"ש דלפ"ז צ"ב דברי הרא"ש שכ' אח"ז שם) ול"נ דכ"מ כו' קי"ל כחכמים דלא כמע"מ וא"כ א"ש דב"מ בפועל דפסק הרא"ש כחכמי' וא"כ ה"ה לענין בהמ"ז קי"ל כחכמים דאפי' דיעבד לא יצא:

אבל בפ' מ"ש כו' מיקרי סתם גמור ולא מיקרי ת"ק וסתם משנה עדיף מחכמים וכן דייק לשון הרא"ש פ' מ"ש שכ' שסתם משנה ר"פ עדיף כו':

ובנדה מייתי כו' ר"ל דלפ"ז דחכמים עדיף מת"ק תקשי קושית מע"מ למה הוצרך הרא"ש בנדה לראייה דקי"ל כחכמים נגד ת"ק: