מחצית השקל על אורח חיים קעח:ג

(ס"ק ג) וכן כו' כ"ע מודים כו' דבפסחים דף ק"א תניא דשינוי מקום צריך לברך וא"ר חסדא לא שנו אלא בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהן במקומן אבל בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן א"צ לברך מ"ט לקבעא קמא קא הדר ורב ששת אמר א' זה וא' זה צריך לברך ופסק הרי"ף והרמב"ם כר"ש דאפי' דברים הצריכים ברכה לאחריהן במקומן אפ"ה צריך לברך. וע"ז הקשה הכ"מ כיון דקתני רישא היו יושבים לאכול דמשמע מסתמא פת דאפ"ה צריך לברך אע"ג דלר"ח בפת צריך ברכה במקומו (כמ"ש סעיף ה') מ"מ אנן קי"ל כר"ש:

א"כ סיפא במסובין לשתות ופירות דאפי' לר"ח צריך לברך דהא א"צ ברכה במקומן (אע"ג דהרמב"ם ס"ל דכל שמברכים עליו מעין ג' צריך ברכה במקומו. וא"כ י"ל ששותים יין ופירות ר"ל משבעת המינים עכ"פ כ"ש הוא מפת דלכל הפוסקים טעון ברכה לאחריו במקומו):

דלא נימא דאכילה דרישא איירי כו' קמ"ל סיפא יין ופירות ר"ל אפי' מז' מינים והרמב"ם לשיטתי' דס"ל דגם הם צריכים ברכה לאחריהן במקומן ואפ"ה כשעקר צ"ל ולברך וכרב ששת ע"ש:

ול"נ כו' דאפי' בשתי' ופירות ר"ל דלאו מז' המינים דלכ"ע א"צ ברכה לאחריהן במקומן אפ"ה מהני הניח מקצת חברים דלא כהב"ח וכמ"ש למטה:

וכמ"ש בהגהת רמ"א. דלא כהב"ח שחולק על רמ"א ופי' כו' דהגהת רמ"א נובע מהגהת סמ"ק והוצרך לפי שיטתו לפרש פי' אחר ממה שהבין רמ"א ול"נ שדברי הסמ"ק כו' דז"ל סמ"ק הובא בב"י וב"ח וט"ז חבורה שהיו יושבין מסובין ועקרו רגליהם ללכת כשהניחו מקצת חברים אין טעונים ברכ' לא למפרע ברכת המזון ולא המוציא וכ' על זה בהגהת סמ"ק וזה לשונו אפי' בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהן במקומן דאלו בדברים הטעונים אפי' לא הניחו נמי דשינוי מקום א"צ לברך לפניהם בדברים הטעונים עכ"ל וכ' עליו הרב"י וז"ל ולשונו אין מכוון שכ' (ר"ל הסמ"ק) אין טעונים ברכה לא למפרע ברכת המזון וברכת המוציא דמשמע דאיירי בפת ואח"כ העמידה (ר"ל בהגהת סמ"ק) בדברים שאין טעונים ברכ' לאחריהם במקומן עכ"ל. והב"ח הוסיף להקשות וז"ל ותו קשיא לי טובא ואיך אמר דאלו בדברים הטעונים אפי' לא הניחו מקצת חברים כו' והלא בברייתא מפרש דוקא בהניחו א"צ לברך כו' עכ"ל הב"ח וע"ז כתב מ"א ליישב הקושיות הנ"ל דהכי אי' שם בפסחים מיתיבי לרב חסדא בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהם לצאת לקראת חתן כשהן יוצאים אין טעונים ברכה למפרע וכשהן חוזרין א"צ ברכה לכתחלה בד"א כשהניחו שם מקצת חברים אבל לא הניחו שם כשיוצאים טעונים ברכה למפרע וכשהן חוזרי' טעונים ברכה לכתחל' ומדקתני ועקרו מכלל דבדברים הטעונים ברכה במקומן עסקי'. וטעמא דהניחו שם מקצת חברים אבל לא הניחו צריכים ברכה כו' וקשי' לר"ח ומשני האי ברייתא אתי' כר"י ור"ח ס"ל כרבנן דפליגי עלה עכ"ל הגמ' ולפי שיטת הב"ח דס"ל מסבר' דבדברים שאין טעונים ב"ל במקומן לא מהנ' מה שהניחו מקצת חברים א"כ מ"ש בסמ"ק דמהני הניחו שם כו' ע"כ מיירי בפת ופסק כר"ש דלא כר"ח ולזה קשי' על הגהת סמ"ק שכ' דבדברים הטעונים ב"ל במקומן לא צריך שהניחו מקצת כו' דהא ברייתא ע"כ מיירי בפת מדקתני ועקרו ואפ"ה מצריך דוקא הניחו מקצת חברים והיינו לר"ש אבל מ"א ס"ל לפ' דהגהת סמ"ק ס"ל כר"ח וס"ל דגם בפנים הסמ"ק פוסק כר"ח דבפת וכל הדברים שצריכי' ברכה לאחריהן במקומן אין צריך מקצת חברים אלא דבדברים שאין צריכין ברכה לאחריהן במקומן דמודה ר"ח דשינוי מקום הוי הפסק כדקתני בברייתא מ"מ מודה דאם הניחו מקצת חברים אפי' בדברים שא"צ ברכה לאחריהם במקומן מ"מ א"צ לברך ובזה מיושב גם קושית הרב"י דלפי מאי שהבין הרב ב"י דהגהות סמ"ק מוקי לדברי סמ"ק דוקא בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהן במקומן וע"ז קשי' להרב"י דאין הלשון מכוון דהא מזכיר בהמ"ז והמוציא והא בלא"ה קשה הא בהגהת סמ"ק אפי' בדברים שאין טעונים כו' ומדקאמר לשון אפי' כו' משמע דמודה דמיירי בדברים הטעונים ב"ל במקומן אלא שהוסיף בהגה' דאפי' בדברים שאין טב"ל במקומן ג"כ מיירי וא"כ כך הם פי' דברי הגהת סמ"ק דפוסק כר"ח דבדברים הטב"ל במקומן אפי' לא הניח מקצת חברים א"צ לברך וא"כ הוי קשי' להגהת סמ"ק למה הצריך סמ"ק בדברים הטב"ל במקומן הניחו מקצת חברים ולזה פי' אפי' בדברים שאין טעונים כו' ר"ל דודאי הסמ"ק מיירי בדברים הטב"ל במקומן מדנקט בהמ"ז והמוציא וכדדייק הרב"י ואפ"ה נקט הניחו מקצת חברים דרצה למתני תקנה כוללת דמהני בדברים שאין טב"ל במקומן אבל בדברים שטב"ל במקומן באמת אין צריך להניחו מ"ח כיון דפוסק כר"ח וא"ש ל' אפי' דנקט בהג' סמ"ק וגם נתיישב קושי' רב"י וממיל' אין מקום לקושי' הב"ח מברייתא דבריית' כר"ז אתיא כדמוקי לה ר"ח ור"י כרב ששת ס"ל אבל ר"ח דס"ל כרבנן לכן בדברים הטב"ל במקומן א"צ להניחו מ"ח והסמ"ק והגהות פוסקים כר"ח ומ"מ מודה ר"ח דבדברים שאין טב"ל במקומן מהני הניחו מ"ח וא"ש:

דלר"ח אין חילוק כו' ר"ל דבדברים הטב"ל במקומן אפי' לא הניחו מ"ח א"צ לברך ובדברים שאין טב"ל במקומן דלא מהני הניחו מ"ח בין לר"ח ובין לר"ש:

מדקתני ועקרו (מכלל דבדברים הטב"ל במקומן מיירי ונדחקו בפי' הר"ן כו') דלאו מל' ועקרו דייק דאין מזה דיוק אלא כמי שאמר מדקתני ועקרו כו' ודייק לה מדקתני בסיפ' כשהן יוצאים טעונות ברכ' למפרע כו' ובשלמ' אי מיירי בדברי' שטב"ל במקומן א"ש דמיד קוד' יציאתן צריכים לברך בהמ"ז דאסור לעקור עד שיברך במקומן דכ"ה הדין אבל אי מיירי בדברים שאין טב"ל במקומן למה טעוני' ברכה למפרע הא לא עדיף עקירת מקום מנמלך דא"צ ברכה אלא לפניו על מה שיאכל אבל לא צריך לברך לאחריו על מה שאכל דס"ל כדעת החולקים שכ' רמ"א בסעיף ב' וכ"כ הרמב"ן והוסיף עוד ע"ש:

אע"כ גם לר"ש יש חילוק דהיינו בדברים שאין טב"ל במקומן מהני הניחו מ"ח ולכן אי לאו דדייק מדקתני ועקרו לא הוי ק"מ לר"ח דהי' א"ל דבריית' דמחלק בין הניחו או לא מיירי בדברים שאין טב"ל במקומן ובריית' דקתני שינוי מקום צריך לברך ומוקי לה ר"ח בדברי' שאין טב"ל במקומן מיירי בלא הניחו מ"ח ולכן דייק מדקתני ועקרו דמיירי בדברים הטב"ל במקומן ואפי' הכי בעינן דוקא הניחו מ"ח דא"ל דר"ח דאמר בדברים הטב"ל במקומן א"צ לברך מיירי ג"כ דוקא בהניחו מ"ח רדא דאמורא צריך לפרש דבריו והעיקר דבהניחו ס"ל להש"ס מסברא דאין לחלק בין דברי הטב"ל במקומן או לא דאפי' בדברים שאין טב"ל במקומן מהני הניחו מקצת חברי' דלא כהב"ח והא ר"ח מחלק בין דברים הטב"ל במקומן או לא: