מחצית השקל על אורח חיים קעד:יא

(ס"ק יא) לפי כו' וכ"ש השותים אותו באמצע סעודה או אחריה שאין בא אלא לחמם כו האי אינו בא אלא לחמם עיקרו לא קאי כ"א על השותים אחר המזון אבל על השותים באמצע סעודה ניהו דבא לעכל מ"מ גם בא לפתוח תאות המאכל וכמ"ש בי"א בסס"ק זה:

מ"מ א"ש מ"ש וכ"ש כו' דלפני הסעודה ס"ל ללבוש דבא ודאי לפתוח תאות המאכל ואין בו כוונה אחרת. משא"כ באמצע הסעודה דמעורב בה גם כוונת לעכל:

אבל בטור ססי' רע"ב כ' כו' והן הן דברי הרא"ש שכתבן הטור שם בשמו והביאו המ"א בס"ק ט':

פרפרות כו' ר"ל הא דאמרי' בירך על הפת פוטר הפרפרת:

ועסי' קס"ח סעיף ח' ר"ל דהלבוש כ' דהבא לעורר תאות המאכל צריכים ברכה ואין הפת פוטרו. ולא כ' עדיף מפירות שצריך לברך עכ"ל ומשמע דפשיטא לי' דאפי' הפירות באים לעורר תאות המאכל צריכים לברך עליהם. ולזה כ' מ"א דאינו כן דבסי' קס"ח ס"ק כ"ב דמוכח מתוך תר"י דאם הפירות באים להמשיך תאות המאכל אין צריך ברכה ע"ש:

צ"ל דיש חילוק כו' שעי"כ אוכל יותר. ר"ל בסעודה זו. א"כ הוי מחמת סעודה:

אבל בס' כו' ר"ל מהתוס' ומרדכי ועוד פוסקים מבואר דוקא לעכל לא מיקרי צורך סעודה דהא אין בו צורך בסעודה זו אבל לפתוח תאות המאכל מיקרי בא מחמת סעודה אבל הרא"ה חולק וס"ל דאפי' לפתוח תאות המאכל לא מיקרי מחמת סעודה וצריך לברך:

על לומני"ס מלוחים. ר"ל ואין מלפת בהן את הפת:

ומיהו נ"ל לנהוג כהתו'. ור"ל ואין לברך על לימוניס מלוחים. דלעולם פוסקים כהתוס' עיין במ"א סי' תמ"ז ס"ק ד':

אבל באמצע סעודה כוונתו לפתוח. וא"צ לברך כהתוס' וסייעתם ואחר הסעודה כוונתם לעכל וצ"ל אפי' להתוס' די"ל דמודים בזה למרדכי והג"מי הנ"ל: