מחצית השקל על אורח חיים קע:י

(סק"י) בעה"ב יעשה כו' א"ל (לרב הונא בריה דר"נ) מ"ט כי כו'. וקשה מאי א"ל לבסוף כו' הא כבר כו' מהרש"א הקשה ג"כ קושיא זו ותי' דתחלה שלא היה אפשר להשיב כ"א מצד הלכות ד"א אבל לבסוף השיב עדיפא מיניה דאין מסרבין לגדול הוא מצד הדין דילפי' מאברהם וזה ניחא על רב הונא אבל קושית מ"א על השואלים כיון דכבר השיב להם ר"ה מצד ה' ד"א על ישיבת המטה למה שאלו שנית על שתיית הכוס. ויש לומר כו' מכל מקום אין ד"א כו' עד שיפציר בו כו' ואם כן בישיבתו על המטה צריך לומר דבאמת לא ישב מיד עד שהפצירו בו דהא התם לא שייך טעמא דאין מסרבין לגדול. וא"כ צ"ל דקושיות התוס' במה שכתב. אמאי דיתיב אפוריא ל"ש אין מסרבין כו' לא על ר"ה דהוי ליה לומר טעם זה אלא עדיפא למה לא ישב מיד מטעם דאין מסרבין. דע"כ צ"ל דלא ישב מיד כיון דנתן טעם כל מ"ש בעה"ב עשה וזה ע"כ לא מהני כ"א שיעשה כמ"ש בעה"ב אבל צריך לסרב כמ"ש מ"א:

מדאמרי' בערכין ד' ט"ז ע"ב ספ"ג:

דאפי' אכסנאי דאקראי כו' דר"י א"ר יליף שלא ישנה מאכסני' מדכתיב באברהם אל המקום אשר הי' שם אהלו בתחלה. ור' יוסי ב"ח יליף מדכתיב וילך למסעיו ואמר שם מאי בינייהו א"ב אכסנאי דאקראי וז"ל רש"י כגון אכסנאי שבדרך שלן שם במקרה בעלמ' ששקעה לו שם חמה למ"ד מאהלו לא חשיב אלא אכסני' קבוע ומ"ד ממסעיו חשיב אפי' דאקראי עכ"ל וא"כ אכסניא דאקראי תליא בפלוגת' ומ"א אפשר החמיר כמ"ד אפי' דאקראי ולומר דס"ל למ"א דלא פליגי לא משמע כן שם: