מחצית השקל על אורח חיים קסח:ט

(ס"ק ט) איזה כו' משמע דוקא לפי שהיה נזהר מדלא כ' דברי הר"ש מיד כשכתב מברך על איזה שירצה אם אינו נזהר והר"ש הי' רגיל כו' משמע דקאי דוקא אדסמיך לי' דהיינו נזהר:

כיון דאיכא פלוגת' כו' ר"ל דבירושלמי איתא פת נקי' טמאה ופת קיבר טהורה מברך על איז' שירצה ומדמים הפוסקים פת ישראל לפת טהורה ופת עובדי כוכבים לפת טמאה ולכן פסקו דפת עובדי כוכבים נקי ופת ישראל קיבר מברך על איזה שירצה אלא דשני דיעות שהביא האגודה חולקים בפי' הירושלמי דדעה א' ס"ל דהירוש' מיירי באינו אוכל חולין על טהרת תרומה ולכן מברך על איזה שירצה ולכן אין ללמוד ממנו לפת עובדי כוכבים כ"א באינו נזהר מפת עובדי כוכבים ודעה שניה ס"ל דהירוש' מיירי אפי' אוכל חולין ע"ט תרומה וא"כ ילפינן מינה לפת עובדי כוכבים אפי' הנזהר מברך על איזה שירצה ולכן באינו נזהר לא הי' הר"ש מצוה לסלק דכה"ג ליכא מאן דפליג ובודאי מותר לדעת הירושלמי לברך על איזה שירצה:

ומ"מ משמע שם דאף באינו נזהר הי' הר"ש מסלקו וה"ט דאפשר דלא התיר הירוש' לברך על איזה שירצה אלא בטמאה כו' אבל בפת דעובדי כוכבים דגרע מיניה:

דהרב"י לא רצה להורות כמותו ר"ל כדמשמע בת"ה אליבי' דהר"ש וסמך הרב"י על דברי אגודה דמשמע דהר"ש קאי דוקא על הנזהר (אע"ג דהרב"י בחיבורו לא הביא כלל דברי אגודה רק דברי ת"ה) אבל באינו נזהר א"צ לסלק דהוזכר בהדי' בירושלמי להתיר וליכא מאן דפליג בזה וסברא הנ"ל לחלק בין טמאה לפת עובדי כוכבים לא ס"ל להרב"י ודע דמ"ש לעיל בשם הב"ח דבנזהר א"צ לסלק הטעם דס"ל דבנזהר כיון דאין דעתו לאכול ממנו וחייב לבצוע על של ישראל למה יהי' צריך להסירו וכמ"ש רמ"א בהג"ה בסעיף א':