מחצית השקל על אורח חיים קסח:כח

(ס"ק כח) ניכר וידוע כו' דהמרדכי ס"ל כרש"י כו' דאי' דף ל"ז ע"ב א"ר יוסף חביצ' אי א"ב פרורי כזית מברך המוצי' כו' ואי לית בהו כזית מברך במ"מ כו' ואמר רבא עלה הא דאמרי' באין בהם כזית דמברך במ"מ דוק' בלית בהו תואר לחם אבל אית בהו תואר לחם מברך המוצי' ופירש"י חביצה שנתבשלו הפרורים יחד והתוס' דחו פירש"י ולכן פי' התוס' דהיינו שנתחברו ע"י מרק וא"כ פירש"י דחביצ' היינו נתבשלו ואפ"ה אמר רבא אי איכא תואר לחם אפי' ליכ' כזית מברך המוציא אע"ג דע"י בישול שוב אינו ניכר שהוא לחם כמ"ש מ"א בס"ק כ"ז ע"כ צ"ל דכל זמן שלא נימח מקרי תואר לחם אף שאינו ניכר שהוא לחם וה"ה בנתחבר ע"י מרק דינא הכי אבל לדידן דקי"ל כפי' התוס' דחביצא ר"ל שנתחברו ע"י מרק וס"ל להטור דע"י בישול אזיל תואר לחם כמ"ש ס"ק כ"ז וע"כ אפי' אינו נימח לא מקרי תואר לחם דהא סתמ' כ' הטור כיון שנתבשל לא חשיב תואר לחם וא"כ "ה בנתחבר אפי' לא נימח רק שאינו ניכר שהוא לחם לא מיקרי תואר לחם:

ודע כו' דלאו פת הוא כלל וגרע מפת הבא בכסנים בסעיף ז':

אמרי' בגמ' אם פירר כו' דרב יוסף אייתי ראיה לדין חביצ' אם יש בהן כזית דמברך המוצי' מדתני' האוכל מן המנחות מברך המוציא והא קי"ל דצריך לפותתן שיהיה בכל חתיכה כזית אלמ' בכזית סגי לברך המוציא וא"ל אביי אלא מעתה לר' ישמעאל דס"ל דהיה צריך לפתת המנחה עד שהיה מחזירן לסולתן והיה הפרורים דקים כקמח הכי נמי דלא מברך המוציא וכ"ת הכי נמי והתני' ליקט מכלן (פירש"י מכל ה' מיני מנחות והתוס' פי' מכל ה' מיני דגן) כזית ואכלן מיקרי לחם לענין מצה בליל א' של פסח וכן לענין חמץ וס"ל דה"ה דמיקרי לחם לענין המוצי' אע"ג דלית בכל פירור כזי' דהא ליקט מכלן כזית קתני ומשני דמיירי שערסן פירש"י וז"ל כשחזר וגבלן יחד וחזר ואפאן ערסן ל' עריסותיכם עכ"ל:

דהא מיקרי שי"ב כזית לר"י ר"ל דהא אביי הקשה לר"י דבעי כזית דהא מבריית' שמעי' דאפי' פחות מכזית סגי ועל זה משני כשערסן וע"כ צ"ל דזה מיקרי כזית דל"ל דהוי תואר לחם דהא לא הוזכר בדברי ר"י כלל מתואר לחם ורבא דחידש דין זה תואר לחם בסוף הסוגי' אבל בתחלת הסוגיא לא הוזכר מזה ור"י לא ס"ל כן:

ומשמע שם דאפי' מטוגנים כו' כמו שכתבו התוס' ר"ל דהתוס' שם ד"ה לחם כו' הוכיחו דעיס' שבלילתו עבה ואח"כ בשלה או טגנה בשמן מברך המוצי' כיון דהוי לחם לענין חלה ה"ה לענין מוציא והם היש חולקים שבסעיף י"ג ואייתי ראיה מדתני' דמברך המוצי' על המנחות אע"ג שהמנחות היו מטוגנים בשמן וא"כ לפ"ז לפי' רש"י דלוקט מכלן כזית כו' ר"ל מכל המנחות ואהא משני כשערסן הרי אע"ג דהוי מטוגנים תחלה בשמן מ"מ ואפי' פררן אח"כ כשחזר וערסן הוי לחם וכוונת מ"א אע"ג דבסעיף י"ג כ' דיש לנהוג כדעה א' דשם דאם טגנם תחלה מברך במ"מ היינו משום דס"ל דלענין המוצי' לא אזלי' בתר עיסה כ"א בתר אפיה וכיון דבשעת אפי' טגנה לא הוי לחם לענין המוצי' והאי דמנחו' צ"ל כתי' השני של הר"ש בפ"ק דחלה דשאני מנחות דשמנן מועט ואין בו כדי לבטל מתורת לחם עכ"ל א"כ נ"מ לדידן אי לא טגנה בשעת אפיה ראשונה ופררן וחזר וגבלן ואפאו אפי' טיגנה בשמן בשעת גיבול השני מ"מ לא נתבטל מתורת לחם כמו לדעת התוס' דאזלי בתר עיס' אפי' טגנה תחלה מ"מ הוי לחם ה"ה לדידן דאזלי' בתר אפי' וכיון דבאפי' ראשונה לא טגנה והוי לחם אפי' טגנה אח"כ בשעת גיבול השני לא נפיק מתורת לחם וא"כ בהני פרימזיל"ך שהבי' מ"א אפי' טיגן הפרימזל"ך מ"מ מיקרי לחם וע"ש גם בתוס' ד"ה חביצ' כו':

ואע"ג דלפמ"ש הרב"י להרמב"ם כצ"ל ר"ל דלשונו סותר זה את זה וכמ"ש בט"ז דתחל' דבריו משמע אי איכ' כזית אע"ג דליכ' תואר לחם מברך המוצי' וסוף דבריו משמע דאפי' כזית אי ליכ' תואר לחם מברך במ"מ ומסיק הרב"י דבריש' מיירי בלישה דהיינו נתחבר ע"י מרק לכן אפי' ליכ' תואר לחם כיון דהוי כזית הוי לחם ובסיפ' מיירי בבישול לכך אפילו אית בהו כזית בעינן תואר לחם ע"ש וא"כ לדידן דקי"ל דלא הוי תואר לחם אלא אם ניכר וידוע שהוא לחם ול"מ מה שאינו נימח דלא כהמרדכי א"כ בבישול אפי' איכ' כזית מברך במ"מ דהא לדידן בבישול לא משכח' תואר לחם דהא בבישול ודאי אינו ניכר כמ"ש לעיל מ"מ הא לא קי"ל בזה כהרמב"ם אלא באיכ' כזית אפי' בבישול ואפי' ליכ' תואר לחם מברך המוצי' וא"כ יהי' צריך לברך על הפרימזליך המוציא וראיתי בספר אבן העוזר שכתב ע"ז וז"ל ודבריו אין נראין לי דשאני התם (ר"ל במה דמשני הש"ס כשערס') דחזר ונדבק ע"י אפיה אבל אם נדבק ע"י בישול לא חשיב חיבור למיחשבי' לחם כו' ותו דעיקר הטעם דמברכי' המוצי' בבישול כיון שכבר שם לחם עלי' לא פקע שם לחם ע"י בישול ובנ"ד מיד שהתחיל השומן ולחם להרתיח שהיד סולדות בו כו' מיד מיקרי בישול לענין שינוי צור' ואז מיד נתבטל מתורת לחם דהא אז מיד לא נעש' ודאי כ"כ מהרה גוש א' וא"כ אז הוי שינוי צורה וגם לית ביה כזי' ולכן אף שנתבשל אח"כ ונעש' גוש א' מ"מ כיון שכבר פקע ממנה שם לחם שוב לא אתי מחדש עלה שם לחם אחר הבישול כו' עכ"ל:

ונראה מדבריו שהבין שלא נעשו גוש א' עד שנתדבקו ע"י בישול ולפ"ז המ"ל מדברי מ"א גופי' שכ' לעיל בס"ק כ"ד וס"ק כ"ו דהחיבור והדיבוק שנעשה ע"י בישול לא מיחשב עי"ז פרורים כזית אלא צריך שכל פירור לבד יהי' כזית וכן הקשה באמת בס' א"ר והניח בקושי' ולכן נלע"ד דלעיל מיירי שנדבקו מצד עצמן ע"י מרק או ע"י בישול לכן האי דיבוק לא חשיב שיחשבו ע"י זה פרורים כזית משא"כ הכא דמיירי שגבלן בידים וחברן קודם בישול וכיון דבידים חיברן חשיב האי דיבוק כיון דהוא אחשבי' ומחשב עי"ז פרורים כזית ובזה אזדא לה קושי' שני' דמיד שהתחיל להרתיח דעדיין לא נעשה גוש א' והוי פחות מכזית מתבטל מתורת לחם לפמ"ש ז"א דהא נעשו גוש אחד קודם שנתנן בקדרה לבשל ע"י שגבלן יחד כנ"ל וקושייתו ראשונ' דשאני התם דנדבק ע"י אפי' משא"כ שנדבק ע"י בישול ג"כ ליתא דהא לא נדבקו ע"י בישול ולא התם ע"י אפיה כ"א ע"י גיבולו והא לא קשי' למ"א מנ"ל למ"א דילמא התם משום דנדבקו ע"י אפיה לכך מהני אבל גיבול אם נתבשל לאח"ז לא מהני אין זה קושי' דע"כ צ"ל דכוונת המתרץ כשערסן ר"ל דעל ידי עירוס וגיבול מיקרי פירורים כזית דל"ל משום האפי' שאח"ז דא"כ העיקר חסר מדברי המתרץ דמשני כשערסן והוא מל' עריס' כמ"ש רש"י ועדיין לא הוזכר בדבריו אם אח"ז אפאן או בשלן וא"א דדוק' האפי' גורם שיקר' פרורים כזית הל"ל כשערסן ואפאן דהא העירוס לבד אם בשלן אח"ז לא מקרי פרורים כזית אע"כ צריך לו' דהעירוס לבד דהיינו הגיבול כיון דאחשיב להאי דיבוק גורם שיקרא פרורים כזית ואם כן אפי' בשלן אחר זה אין הבישול מבטל מתורת לחם ומה שכ' רש"י וחזר ואפאן הוא לאו דוקא וחדא מנייהו נקט דנראה לרש"י למלתא דפשיט' דבישול ואפיה בזה שוין דהעיקר תלי' בגיבול של עריס':

אמנם כ' בס' א"ר דאם עשה הפרימזלי"ך מלחם שרוי במים י"ל קודם הגיבול בטל מתורת לחם דודאי נתלבנו המים מן הפרורים כמ"ש בסעיף י"א וא"כ מברכים על הפרימזלי"ך כה"ג במ"מ:

ומ"מ אם עירב בהן קמח וטגנן וא"כ מצד הקמח מברך במ"מ כמ"ש בסעיף י"ג אי לשו בהן דהוי פת הבא בכסני' כמ"ש סעיף ז' ראוי לברך במ"מ אלא דלגבי הפרורים ל"מ הטיגון ולישה בשמן כמ"ש לעיל נסתפק אי ניזל בתר הרוב אע"ג דקי"ל ס"ס ר"ד דבחמשת מינין מצד חשיבתן ל"מ אם נתערב ברוב ד"א אפ"ה אזלי' בתר ה' מינים מ"מ הכא נסתפק דהא הכל בין קמח ובין פרורים הם מה' מינים אפשר דאזלי' בתר רוב:

ומיהו כו' פרוסת שלימות ר"ל דיש בכל פרוסה כזית בלי דיבוק:

ובכ"ה כתב בשם רש"ך כו' מ"מ כשחברו כו' ומברך במ"מ כו' וצ"ע דהוא נגד הש"ס הנ"ל וע' בס' אה"ע: