מחצית השקל על אורח חיים קסח:טז

(ס"ק טז) שעירב כו' קשה דהרמב"ם כו' כוונתו דהרב"י שינה לשון הרמב"ם ע"פ פירושו של הרב"י בדברי הרמב"ם ורצ' מ"א להוכיח דע"כ פי' הרב"י ליתא מדברי רמב"ם גופי' מוכח כן:

ובגמ' משמע קצת היינו דף ל"ז שהביא מ"א אח"ז אמר ר"י חביצ' אי אית ביה פרורים כזית מברך עליו המוציא ואי ליכ' פרורים כזית מברך במ"מ ופריך לקט מכלם (פי' התוספות מכל ה' מינים דגן) כזית ואכלן אם חמץ הוא חייב כרת ואי מצה הוא יוצא י"ח בפסח מוכח דאפי' ליכ' בכל פירור כזית מכל מקום מיקרי לחם דהא קתני לקט מכלם כו' משמע דא' לבד אינו כזית וס"ל להש"ס כיון דמקרי לחם לענין מצה דיוצא בה ה"ה דנקרא לחם לברך עליו המוציא וקשי' לר"י ע"ש הרי דש"ס דימה ברכת המוציא למצה בליל פסח אף דיש לדחות דלא מדמהו כ"א לענין כמות ושיעור אם נקרא שיעור כזית לענין מצה ה"ה לענין מוציא אבל אי הוי לחם לענין מצה שיהיה נקרא גם לחם לענין מוציא ליכ' למשמע מיניה מ"מ קצת משמעות איכא:

וכ"מ בהרמב"ם פ"ו ד"ז שכתב וז"ל אין אדם יוצ' באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון כו' זה הכלל כל שמברכין עליו בהמ"ז יוצא בו ידי חובתו וכל שאין כו' עכ"ל ובהמ"ז וברכת המוציא חד דינא א"ל מ"מ יש לדחות קצת דוקא לענין אכילת איסור דיניהם שוה ולא לענין מה שנקרא לחם מ"מ קצת משמע כן דהא כללא כייל:

וע"ק דא"כ יאכל כו' ולא משמע כן בסי' קפ"ח דקי"ל דאם שכח ביום טוב בבהמ"ז יעל' ויבא צריך לחזור ולברך בהמ"ז משא"כ בר"ח דבר"ח אי בעי לא אכל פת משא"כ שבת וי"ט דלא סגי דלא אכיל פת:

והקשה הר"ן הביאו מ"א לקמן סי' קפ"ח האמרי' דדוק' ליל א' של פסח חובה לאכול מצה ולא בשאר הימים ותי' הר"ן דבליל א' כדי לצאת י"ח מצה צ"ל מצה עני' משא"כ בשאר לילי וימי הפסח רשאין לאכול מצה עשיר' והא מצה עשירה היינו שעירב בעיסה מי פירות וא"א לדברי הרב"י דהכא הלא במצה עשירה אינו מברך המוציא ובהמ"ז וא"כ איך אמרי' דבי"ט לא סגי דלא אכיל פת ומה"ט בשכח יעלה ויבא צ"ל ולברך הא אי בעי אכיל מצה עשירה דלא הוי פת:

וא"ל דהרמב"ם דוק' כו' אינו יוצא בו י"ח בפסח ולא אמר הרמב"ם בפ"ז דאם לשה במי פירות יוצא בה ר"ל שאר פירות חוץ מד' דברים כמ"ש ה"ה שם:

יין הוי כדבש כמ"ש ברמב"ם בהל' חמץ:

ועי"ל דהכא כו' שכ' שלשה כו' שלשה כולם בדבש משמע כצ"ל:

אבל התם מיירי ר"ל בפ"ז מהל' חמץ שכתב הרמב"ם שלשה במי פירות דיוצא מיירי שיש בה מעט מים ע"כ בלא"ה מיירי שיש בה מעט מים כמ"ש ה"ה שם דאל"כ הלא אינו בא לידי חימוץ וקי"ל דבמצה כזו אינו יוצא דכתיב לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל מצה ודרשינן דוקא מה שבא ליד חימוץ יוצא ידי מצה וכיון שיש בה מעט מים באמת הוי לחם ומברכים עליו המוציא ונתיישב קושיא א' מדברי רמב"ם וש"ס דברכות הנ"ל אבל אכתי לא נתיישב קושייתו מסי' קפ"ח בין לתי' קמא ובין לתי' בתרא כיון שכתב הר"ן דבשאר הימים מותר לאכול מצה עשירה א"כ לתי' קמא היינו דוק' עירב בה א' מד' דברים דבש וחלב כו' וע"ז אינו מברך המוצי' ובהמ"ז לכן לתי' ב' דאכל בלי תערובת מים ג"כ אין מברך המוציא ובהמ"ז ואיך אמרי' לא סגי דלא אכיל פת אבל באמת אין כוונת מ"א בהאי קושי' מסי' קפ"ח להקשות על הרמב"ם דאפשר דהרמב"ם לא ס"ל כתי' הר"ן אלא דס"ל כדעת הפוסקים הא דאמרי' בש"ס י"ט לא סגי דלא אכיל פת מיירי דוק' בליל א' של פסח וליל א' של סוכות ולק"מ אלא דקושית מ"א לדידן להרב"י דהעתיק פה דברי הרמב"ם לפי פירושו דבעירב בה דבש כו' אינו מברך המוצי' ולקמן בסי' קפ"ח משמע דס"ל כהר"ן כמ"ש מ"א בסי' קפ"ח דמשמע מדסתים בסי' קפ"ח דס"ל דכל ימי הפסח אם שכח יעלה ויבא צ"ל ולברך בהמ"ז ובזה א"ש תירוץ מ"א כיון דלהרמב"ם לק"מ ולדידן י"ל דל"ל האי כללא דכייל הרמב"ם דכל שאין מברכים עליו המוציא ובהמ"ז אינו יוצא י"ח מצה ולדידן ג"כ א"ש כיון דלא ס"ל כלל של הרמב"ם כנ"ל וכיון דאסיק מ"א דלא כהרב ב"י אלא דצריך לברך המוציא אף דעירב בו מי פירות אם לא שאין בו מים כלל ולקמן סי' תע"א העלה מ"א דאפי' אין בו אלא מעט שמן מיקרי מצה עשירה ואינו יוצא בה ליל א' א"כ כל ימי הפסח יכול לאכול מצה עשיר דהיינו שיש בו מעט שמן ואפ"ה צ"ל המוצי' ובהמ"ז לדעת מ"א משא"כ אי הוי אמרי' כדעת הרב"י דאפי' עירב בו מעט שמן רק שניכר אינו מברך המוצי' שפיר קשי' דאי ניכר השמן בטעמו הלא אינו מברך המוצי' ובהמ"ז ואי אכל מצה שאין בה שמן כ"א מעט עד שאין ניכר בטעמו א"כ גם מצה עשירה לא מיקרי ויוצ' בה י"ח שאם אין בו אלא מעט מוד' מ"א בסי' תע"א דלא הוי מצה עשירה ע"ש:

וצ"ע על הרב"י ששינה ל' הרמב"ם דהרמב"ם כ' שלשה משמע כפי' מ"א והרב"י כ' עירב והיינו כפי פי' הרב ב"י בחיבורו ופי' הרב"י ע"כ ליתא כמ"ש מ"א:

ודברי רמ"א עיקר שכ' שכמעט הדבש ותבלין עיקר אע"ג דברמ"א משמע דמ"ש יש בו תערובת מים אלא שהדבש עיקר ומ"א הוכיח לעיל דמיירי באין בו מים כלל מ"מ לדינא הסכים לרמ"א: