מחצית השקל על אורח חיים קסד:ו

(סק"ו) ל"מ כו' כן נ"ל פשוט דעת הר"י דלא כהב"ח וע"ש במה שמקשה מקידוש:

ובל"ח נדחק להחמיר כו' כצ"ל ור"ל דכבר כתבתי בס"ק ד' קושית התוס' מהא דמוזגים את הכוס כו' ותי' התוס' דל"מ תנאי רק בנטילת שחרית וכעין זה תי' גם הרר"י וכ' הרב"י דשניהם היינו התוס' והרר"י בחדא שיטה קיימה ולאו דוקא נטילת שחרית אלא כל נטילה שאין לצורך אכילת פת כגון היוצא מבה"כ מהני תנאי דאי תימא דשחרית דוקא אין סבר' לחלק והב"ח כ' להיפוך דאין סבר' לו' אם נוטל לצורך אכילה והיינו לאכול אחר שעה ושתים ל"מ תנאי אלא צריך לאכול וכשנוטל שלא לצורך אכיל' כל מהני תנאי אדרבה כ"ש דכהאי גוונא ל"מ תנאי לכן כ' דוקא בנטילת שחרית מהני תנאי כיון דמברך אז על הנטילה ומצד הדין הי' ראוי לברך שחרית על נקיות ידים אלא כיון דכבר תקנו לברך לנט"י לסעודה על נט"י אמרו שגם שחרית יברך כן ולכך מהני אז תנאי כיון דמברך אז על נט"י וגם יש שייכות לאותה ברכה ונטילה לסעודה כנ"ל משא"כ כשנוטל באמצע יום שלא לצורך סעודה דאי יברך אז הוי ברכה לבטלה דלא ניתקן ברכה כה"ג ואח"כ כשאוכל ג"כ אין לו לברך דהא אינו נוטל אז וגם אין לו שייכות לנטילה ראשונה לסעודה לכך ל"מ תנאי וחולק על הש"ע ומ"א הסכים עם הש"ע דכל נטילה שאינה לצורך אכילה מהני תנאי ולאו דוקא נטילת שחרית והטעם לחלק דבנוטל לצורך אכיל' דל"מ תנאי דתקנות חכמים כך הי' כשנוטל לאכילה צריך להסמיך הנטילה לאכילה דתיכף לנט"י סעודה וצריך לקיים תקנות חכמים לכך ל"מ תנאי משא"כ כשנטל שלא לצורך אכילה דאז בשעת נטילה ל"ש לו' בעי' תיכף לנטילה סעודה דהא לא הי' דעתו כלל בנטילתו לצורך אכיל' אלא לצורך ד"א ותקנו' חכמים לא הי' כ"א כשנוטל כדי לאכול ואח"כ כשבא לאכול ליכא משום תיכף לנט"י סעודה דתקנות חכמי' לא היתה אלא כשנוטל לאכיל' צריך להסמיך האכיל' אבל כה"ג א"צ לנטיל' כלל דהא התנה ושמר ידיו ולא הסיח דעתו:

וע"ש במ"ש מקידוש. ובל"ח נדחק כו' תחלה צריך לבאר כוונת הרר"י גופי' דהתוס' דף ק"ו ע"ב ד"ה נוטל כו' כ' וז"ל תימא דאמרי' בער"פ הנוטל ידיו לח יקדש משום דקידוש מפסיק בין נט"י לסעודה ואמרי' בפ' א"ד בה"א מוזגים את הכוס כו' ואור"ת דה"מ כשמתנה שחרית עכ"ל הרי דלר"ת נראה דתי' זה דדוקא שחרית מהני תנאי מספיק לתרץ שני הקושיות בין האי דמוזגים ובין האי דנטל ידיו לא יקדש והרר"י כ' בפ' א"ד וז"ל נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה כו' והא תנן בה"א מוזגים את הכוס ואח"כ נוטלים כו' וי"ל דהתם שלא התנה בנטילת שחרית כו' ויש עוד לשאול מדאמרי בפסחים נטל ידיו לא יקדש ור"ל לא יקדש ואם קידש צריך נט"י פעם שנית ולמה צריך ליטול ידיו שנית שמאחר שקידש ודאי יש לו לאכול דאין קידוש אלא במקום סעודה (וצ"ל אע"ג דמרא דהאי מימרא הוא רב ברונא אמר רב ורב ס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה מ"מ ס"ל דגם אנחנו קי"ל כהא דרב ואנן קי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה) ונמצא שאין תנאי גדול מזה ולמה לא יאמרו שיועיל הקידוש כמו (שיועיל) תנאי ונראה למורי הרב נ"י דמן הדין סגי בנטילה ראשונה אלא מאחר שחכמים תקנו לקדש תחלה כנ"ל והוא לא עשה כפי מה שתקנו קנסו אותו לחזור וליטול ידיו שנית עכ"ל וצ"ב כיון דתי' אהאי דמוזגי' כו' דל"מ תנאי אלא בנטילת שחרית א"כ מאי קשיא ליה תו מהאי דנטל ידיו לא יקדש וכמו שתי' ר"ת באמת האי דנטל ידיו לא יקדש בתי' זה דל"מ תנאי בנטילת שחרית וצ"ל דהרר"י הוסיף בהאי דנטל ידיו ל"י סיים וז"ל ר"ל לא יקדש ואם קידש צריך נט"י פעם שנית וא"כ הוקשה לו כיון דבנטילה שחרית מהני תנאי לכתחלה ניהו דבנטילה לאכילה בעי' תיכף לנטיל' סעודה ול"מ תנאי כדי לקיים תק"ח דתיכף לנטילה סעודה א"כ ניהו דלכתחלה נטל ידיו ל"י מ"מ דיעבד אם קידש למה צריך לחזור וליטול ידיו מי גרע דיעבד בנטל ידיו לאכיל' מלכתחלה נטילה דשחרית וכיון דליכא טעם אחר בנטילה לסעודה דל"מ תנאי אלא משום תיכף לנטילה סעודה עכ"פ דיעבד הי' ראוי דמהני תנאי וע"ז תי' בשם מורו דבאמת מן הדין לא הי' צריך לנטיל' שנית אלא משום קנס וא"ש והנה הל"ח כ' במסקנתו דאם נטל לאכילה זו ומתנה שיעלה לו הנטילה לאכילה אחרת שלאחר שעה ושתים דל"מ דגזרי' אי אמרי' דמהני תנאי לאכילה אחרת יבא להתנות גם על אכילה זו ועי"ז יתבטל תקנות חכמים תיכף לנט"י סעודה והוקשה לו לפ"ז מאי קשיא להרר"י מנטל ידיו כו' דהא מצד הדין ראוי שאפי' דיעבד ל"מ הקידוש שהוא כתנאי משום גזרה ההיא גופא והונח לו לבענ ל"ח דע"כ לא גזרי' אלא בהתנה בפירוש אבל בנדון דהרר"י דהיינו קידוש דלא התנ' בפי' אלא כיון דאין קידוש אלא במקו' סעוד' ה"ל כאלו התנה כה"ג לא גזרי' עכת"ד והטעם דהא לא גזרי' שיעש' כן בלי תנאי בזה ודאי לא יטעה אלא דיטעה להתנות על אותה סעודה כנ"ל וגזירה זו לא שייכה בקידוש דהוי ממילא כאלו התנה ע"כ צ"ל דגזרי' דאם יארע לו כה"ג יעשה כן גם לאותה סעודה דהא לא משכחת לה ממילא דיהי' כאלו התנה אלא כעין קידוש והא כה"ג באמת הוקשה להרר"י דיועיל ולא יצטרך ליטול שנית וזה נרא' למ"א דוחק ולכן כ' ובל"ח נדחק כו':