מחצית השקל על אורח חיים קסב:ה

(ס"ק ה) טפח כו' ובהכי מתישבא כו' דברפ"ב דגיטין דף ט"ז ע"ב בעי אילפא ידים טהורות לחצאין או לא ומפרש הש"ס דמבעי' לי' כגון שנטל חצי היד ואח"כ הוסיף ונטל חצי יד השני (וזה דין הנזכר פה בש"ע) ופריך הש"ס ותפשוט מדר' ינאי דאמר אין ידים טהורות לחצאין ומשני דר' ינאי מיירי שכשנטל חצי היד השני' כבר נתנגבו המים שעל חצי היד שנטל תחלה עד שאין בהם טופח על מנת להטפיח ואיבעי' דאילפא היא כשעדיין המים שעל חצי יד הראשונה טופח על מנת להטפיח. וקשיא ליה למ"א למאי דס"ד מעיקרא דלא אסיק החילוק בין טופח על מנת להטפיח או לא אדפריך ממימרא דר"י ה"ל להקשות ממתני' דהא תנן במס' ידים אין מוסיפים על הראשונים ופי' אם נטל חצי יד אין להוסיף אח"ז וליטול חצי יד השנייה. והיינו משום דאין ידים טהורו' לחצאין. וג"כ ה"מ לשנויי דמתני' מיירי בדליכא טופח על מנת להטפיח. א"ו דממתני' לא המ"ל דמתני' מיירי לכתחלה. וכ"מ הלשון אין מוסיפי' ואילפא מיירי דיעבד אם כבר נטל לחצאין דכ"מ הלשון ידים טהורות לחצאין. ולכן בעי למפשט מדר' ינאי דאמר ג"כ האי לישנא אין ידים טהורות לחצאין דמשמע אפי' דיעבד לא מהני. וכיון דהסברא חיצונה לא היו מחלקים בין טופח עמ"ל או לא ובכל ענין אין ידים טהורות. דהכי ג"כ הוי ס"ד המקשן מדר' ינאי אלא דאילפא חידש סברא זאת לפי מסקנת הש"ס דאפשר בטופח עמ"ל הידים טהורות לחצאין וכיון דלא אפשטא ודין נט"י דרבנן אזלי' בספיקו להקל וא"כ אין להוסיף להקל כ"א במה דמצינו דנסתפק אילפא דהיינו דיעבד אבל לכתחלה לא מצינו דנסתפק אילפא נשאר סברא חיצונה דאפי' בטופח עמ"ל אסור:

וב"ח כתב דבטור ורא"ש משמע כו' מדלא העתיקו אבעיא דאילפא ע"כ ס"ל דפשט' דלישנא דר' ינאי מיירי אפי' בטופח עמ"ל ומאי דמשני הש"ס דר' ינאי מיירי בליכא טופח עמ"ל הוא דיחוי בעלמא ונקטו הפוסקים כפשטא דלישנא דר"י ואפי' בטופח עמ"ל אין טהורה לחצאין:

ולכן אין ליטול מכלי שפי' צר כו' כ"כ הב"ח וז"ל וראיתי רבותי שהחמירו ולא נטלו ידיהם מכלי שקורין האנ"ד פא"ס עם הענדי"ל כיון שא"א בשפיכ' א' עד הפרק עכ"ל והט"ז תמה עליו דמה בכך אע"פ שאין זב בפעם א' על כל השיעור של יד אין בכך כלום כיון שאינו פוסק מלזוב מקרי שפיכה אחת עכ"ל. ובס' א"ר כ' עליו דלא דק דהא צריך להפכו ולסגור ההענד"ל כל פעם וכמש"ל סי' קנ"ט ס"ט וכ"כ הט"ז גופיה פה וסיים אולי בזמן קצר כזה ל"מ הפסק וסיים אבל מ"ש מ"א סתם אין ליטול מכלי שפיו צר כו' משמע בכל כלי שפיו צר אע"פ שיוצק כל עת בלי הפסק בנדון כזה מסכים הא"ר עם הט"ז: