מחצית השקל על אורח חיים קנח:יב

(ס"ק יב) יש מי כו' שנטל ידו א' לשתיה שדרכן היה כשהיו מביאים להם כום יין לשתות קודם אכילה היו נוטלים ידו אחת משום נקיות וכדאי' בברכות דף מ"ג וכששוב נוטל ידיו לאכילה צריך ליטול שתי ידיו:

והנ"ץ לא הבין כו' ולשון הד"מ אטעיתי' כו' דמשמע דראיית הרב"י דנטילה שלא לשם קדוש' אינו עולה הוא למקום אחר בתוס' שם והיינו דאמרי' התם אע"ג שנטל ידיו בליל פסח לטיבול ראשון צריך שוב ליטול ידיו לטיבול שני של מרור ופריך ל"ל כיון שכבר נטל ידיו לטיבול א' ומשני כיון דבעי למימר אגדתא והלל דלמא אסח דעתיה ונגע במקום המטונף וכתבו התוס' בד"ה אסוחי כו' וז"ל מה צריך לה"ט ת"ל דנטיל' א' לא היתה לשם קדושה אלא שלא יטמא המשקין. (דאזלי לשיטתייהו בטעם הנטילה לדבר ש"ב דלא כרש"י וכמש"ל ס"ק ח' וגם אזלי לשיטתייהו דפחות מכביצה מקבל טומאה מן התורה וצריך נטילה וכיון דצריך לאכול מצה קודם המרור צריך נטילה משום הפת דהוי משום קדושה ואין נטילה א' עולה ותי' וי"ל דס"ד כיון שנטל יועיל אפי' לפת דחולין לא בעי כוונה לכך צריך להאי טעמא עכ"ל ולדעת הרב"י דאין נטילה א' עולה לפת תיקשי ניהו דהמקשן הוי ס"ד כיון דחולין לא בעי כוונה כו' מ"מ המתרץ ה"ל לתרץ דאין לטילה א' עולה וצ"ל דהתרצן מתרץ אפי' לפ"ד המקשן דחולין ל"ב כוונה אפ"ה צריך נטילה דלמא אסח אדעתי' וניהו דאין קשיא מזה על הרב"י דס"ל דאין נטילה א' עולה לפת מ"מ הכרח אין כאן אדרבא הפשוט משמע מדהוצרך לתרץ דלמא אסח דעתי' דנשאר סברת המקשן דחולין ל"ב כוונ' והי' ראוי דנטיל' א' עולה לולי חשש היסח הדעת ועז"כ מ"א דראיית הרב"י ממ"ש התוס' בד"ה כל שטיבולו כו' כמ"ש מ"א וממילא צ"ל דמאי דמשני דחיישי' ע"י הגדה והלל הסיח דעתו תי' כן לדברי המקשן וע' בתשו' צ"צ סי' פ"ה: