מחצית השקל על אורח חיים קנח:י

(ס"ק י') שהמוהל כו' נ"ל דכ"ע מודים כו' ר"ל דבש"ע כ' יש מי שנראה מדבריו משמע שאין ההיתר ברור. ולכן כ' מ"א דכ"ע מודים והתירו ברור דגם התוס' דחולין ס"ל כן והרב"י לא הוכיח כן כ"א מדיוק דברי רשב"י שכ' אהא דאמרי' בחולין דף ק"ז ע"ב דרב המנונא אכל בשר צלי והצריך נטילה שע"כ אכל עמו פת דלצלי א"צ נטילה אדרב' הא קי"ל הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח וכ' הרב"י דע"כ צ"ל דס"ל דהמוהל שעל הצלי לא חשיב משקה דא"ל דמיירי בצלי יבש דאכתי קשה מנ"ל דמיירי שאכל עמו פת ה"ל לאוקמי בצלי לח עכת"ד הרב"י:

ונאכלין בידי' כו' אהא דתנן השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרי' ונאכלי' בידי' מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם. והקשו התוס' הא בעי הדחה ומליח' והוכשר במים. ותי' התו' לצלי מיירי כו':

דם שחיט' מכשיר ואותו מוהל לא מקרי דם כלל. אלא שאין דרך צלי כו'. זה לא קאי על דעת התוס' הנ"ל דהא התוס' לענין הכשר מיירי ועל כרחך מעולם לא באו עליו מים דאל"כ כבר הוכשר אע"ג שמעכשיו הוא נגוב אלא ע"ד רשב"א הנ"ל קאי דאכתי מ"ל דרב המנונא אכל פת דלמ' מיירי בצלי לח מחמת מים ועז"כ דאין דרך צלי כו'. ורש"ל כ' דאפי' משקים טופחים כו'. ר"ל אפי' מים:

וברש"י בברכות כו'. דאי' התם ב"ה ס"ל מוזגים כוס ראשון שבתחלת הסעוד' קודם שנטל ידיו לאכילה דס"ל מותר להשתמש בכלי שאחורי הכלי טמא חיישי' אם יטול ידיו תחל' ואח"כ ימזוג שמא יהיו ידיו עדיין לחות מן הנטיל' כשיגע בידו באחורי הכוס יטמאו המשקין שבידיו מן האחורי' ויטמאו ידיו לכן ימזוג תחל' ואח"כ נוטל ידיו ובתוך הסעוד' אם לוקח כוס בידו לא חיישי' דהא קודם אכילה צריך לנגוב ידיו היטב וכמ"ש סוף סי' וכ' רש"י וז"ל וא"ת פעמי' שיש משקין תבשיל טופח על הידים אין תורת משקין עליו אלא תורת אוכל עכ"ל: