מחצית השקל על אורח חיים קנד:כ

(ס"ק כ) נר של כו' עכ"ל ב"י ס"ל לרי"ו דשרי לקרות אצלו אפי' דבר של חול דהא הרב"י הביא תחלת ל' רי"ו מותר לקרות לאורו בין בתלמוד ובין בכל צרכיו דאל"כ היינו דעת הנ"י שהביא לבסוף וגם הרב"י כ' על נ"י ומיהו לא נהגו ליזהר בכך משמע דהמנהג להקל אפי' לצורך חול:

וז"ל שמן שנדרו כו' דע"כ לא כו' משום קדושה הלכך בחול כו' ור"ל דלא תימא דאסור להשתמש לאור בה"כ שום דבר משום דאית ביה קדושה כמו בנר חנוכה דאסור להשתמש לאורו וכמ"ש סי' תרע"ג. וע"ז כ' דליתא דאפי' בנר של שבת לית ביה משום קדושה ולא אסרו בשבת לקרות לאור הנר אלא מחשש שמא יטה:

והביא ראיה לזה דהא מותר בחול אם נותר משמן שהדליק בשבת מות' בחול לקרות לאורו. בין בתלמוד בין בכל צרכיו:

ואע"ג דנ"ח קדושה יש בו. ולכן אסור להשתמש לאורו אפילו בחול דליכא שמא יטה וגם שמן הנותר צריך לשורפו:

כמ"ש הרב"י סי' תרע"ז בשם התו' והר"ן. וז"ל הר"ן שהביא שם משום דהתם (בנר שבת) אף בעודו דולק למצותו נהנים ממנו משא"כ בנ"ח כו'. והתו' במס' שבת דף מ"ד ע"א בד"ה שבנר כתבו בל' אחר ע"ש ועכ"פ החילוק דנ"ח הודלק לשם מצוה לבד אבל נר של שבת וה"ה נר בה"כ הודלקו להאיר וליהנות מאורו. ולא אמרי' דאדעתא דהכי לא נדר בזה מפ' מ"א מה שסיים רי"ו כמה דקרי טפי איכא מצוה כו':

וא"כ מ"ש כאן מותר כו' ר"ל מ"ש כאן בש"ע בסעיף י"ג וצ"ל דחזר בש"ע ממ"ש בחיבורו. אבל באותן שעומדים על המנורה כו'. ר"ל כ"ז שעומדים על המנורה: