מחצית השקל על אורח חיים קנג:לב

(ס"ק לב) בנו כו' יגמרו ולא כו' וכן עיקר. דאמרי' ריש מסכת ב"ב אר"ח לא לסתר אינש בי כנישת' עד דבני בי כנישת' אחריתי כו' א"ל רבינ' לר"א גבו זוזי ומנחי מאי א"ל דלמא אתרמי להו מידי דמצוה ויהבי להו. כן הוא גרסת הרמב"ם כמ"ש הט"ז:

שרגי לבני ואבנים ועצים מהו א"ל דלמ' מתרמי פדיון שבוים ומזבני ויהבו להו. א"ה אפי' בנו נמי א"ל דירת' דאינשי לא מזדבני. ופי' כמו שכ' מגן אברהם בס"ק שאח"ז דודאי מן הדין מותר למוכרה אפי' כבר נגמרה לצורך פ"ש וכן הקש' המקשן א"ה אפי' בנו נמי. אלא דהמתרץ א"ל דירת' דאינשי דאין מדרך העולם למכור בית דירתם. א"כ אינו ראוי לנהוג קלות בבה"כ יותר מדירתו. לכן כי בנו אף דמכירה לפ"ש מותר מצד הדין מ"מ ודאי יעשו על צד האפשרי לגבות לצורך פ"ש מן הצבור ולא ימכרו בה"כ. אבל אם א"א לגבות מן הצבור ודאי ימכרו בית הכנסת לפ"ש. ומדאמר הש"ס על שריגי לבני כו' דלמ' מתרמי פ"ש משמע דכל שעשו מעשה יותר משריגי לבני דהיינו רק התחילו לבנות ה"ה בכלל דירת' דאינשי לא מזדבני דגם בהתחיל לבנות אינו מוכר דירתו וע' לעיל ס"ק י"ז: