מחצית השקל על אורח חיים קנב:ה

(סק"ה) ואסור כו' כ' הב"ח דאם הישן כו' המ"א הבין מדברי הב"ח דמיירי שבנאו החדש' סביב הישן והישן עומד באמצע החדש דכה"ג ל"ל לפשיעותא וא"כ אי א"ל דוכתי לצלויי שרי:

דהאבעיא היתה במגילה דף ך"ו ע"ב רמי בר אבא הוי בני בי כנישתא הוי בי כנישתא עתיקא והיה רוצה לסתור א' לא' כו' וקמבע"ל הא דאמר ר"ח אין סותרים ב"ה כדי לבנות כו' התם משום פשיעות' כה"ג מאי אתי לקמי' דר"פ ואסר קמיה דר"ה בריה דר"י ואסר עכ"ל הגמרא וס"ל למ"א דאע"ג דכה"ג ל"ל לפשיעותא מ"מ אסרו ר"פ ור"ה בריה דר"י משום דחיישי' לאונס:

ועוד כי פריך בגמ' בב"ב דף ג' ע"ב הנ"ל מאי בינייהו בין טעם דחיישי' לפשיעותא ובין משום צלויי:

ולכן שינו הפוסקים לשון הגמ'. ר"ל דהרב"י כתב תחלת סי' אין סותרים כו' שמא יארע להם אונס וה"ל לו' כלשון הש"ס דחיישינן לפשיעות' אלא מה"ט נקט אונס כדי לכלול אפי' כה"ג דרמי בר אבא במס' מגלה הנ"ל דנ"ל לפשיעותא מ"מ אסור משום אונס כפשיטות ר"פ ור"ה בריה דר"י שם:

ולכן לא כ' רמ"א סוף ל' של הג"א ר"ל שממנו נובע הגהת רמ"א וז"ל הג"א וכן אסור ליקח אבנים מבה"כ ישנה כדי לבנות בחדש' כי ליכא דוכתי לצלויי עכ"ל:

ואני בעניותי לא הבנתי דברי מ"א דזה ל' הב"ח אחר שהביא דברי הרמב"ם שכ' דאפי' צריך לעצים ואבנים של הישנה לקובעו בחדש' אפ"ה אסור וכ' הב"ח דיליף לה מעובדא דדמי בר אבא הנ"ל וכ' וז"ל משמע התם (ר"ל במגלה) דאפילו בשכבר התחילו בבנין החדש ול"ל לפשיעותא אפ"ה אין סותרים כו' ולעיולי להחדש ואיכא לתמוה מאיזה טעם אסרוה כיון דל"ל לפשיעותא ותו קשה אמאי לא כתבו הרי"ף ורא"ש ורמב"ם דאפילו בעומד באמצע בנין החדש נמי אסור לסתור הישן להביא משם עצים ואבנים וצ"ל דמפרשי' הך עובד' בליכא דוכתי' לצלוי אבל בדאיכא דוכתי לצלויי פשיטא דשרי כיון דל"ל לפשיעותא והכי מוכח בהג"א שכ' וכן אסור כו' כי ליכא דוכתי לצלויי עכ"ל ובהג"ה ש"ע כ' וז"ל ואסור ליקח אבנים מב"ה ישנה כדי לבנות בחדש' ויש מקו' לטעות בלשונו דאפי' כבר נותץ הישנה נמי אסור וזה ודאי שקר כו' ואם בא להוסיף איסור דאפי' עומד באמצע בנין החדש נמי אסור אע"ג דל"ל לפשיעות' וכדאי' בעובדא דרמי ב"א הלא אין זה אסור אלא בליכ' דוכתי לצלויי כדפי' עכ"ל הב"ח וא"כ ודאי לפי הבנת מ"א דברי הב"ח דלא התיר הב"ח אלא בבונה סביב הישן אבל אם בונה במקום אחר אע"ג דנוטל א' א' מן הישן וקובעו בחדש מ"מ חיישי' לפשיעות' ע"ז יפה הקשה מ"א דא"כ מה יוסיף בזה במה שבונה החדש סביב הישן מ"מ א"ל לפשיעות' אבל לפי המבואר מל' הב"ח הנ"ל לא נתכוין כלל שבונה החדש סביב הישן אלא מ"ש שעומד באמצע החדש ר"ל האדם הבונה החדש עומד באמצע הבנין ר"ל שכבר התחיל לבנות ועדיין לא גמר הבנין וכה"ג אמרי' במגלה שם דל"ל לפשיעות' וכמ"ש גם מ"א אלא דמ"מ אח"ז פשטה ר"פ ור"ה בריה דר"י לאיסור' אבל אין מבואר בש"ס טעם לדבריהם וס"ל למ"א טעם דחיישי' לאונס. והב"ח ס"ל הטעם משום דליכ' דוכתי לצלויי אבל לאונס לא חיישי' ולכן היכי דאיכא דוכתי לצלויי כה"ג שכבר התחיל בבנין חדש ס"ל להב"ח דשרי וכמבואר כ"ז להדיא תוך דברי הב"ח שהבאתי ואין על הב"ח שום תפיסה כ"א בהא דהמ"ל איכא בינייהו דכבר התחיל בבנין החדש' חדא דאין זה קושיא כ"כ דמצילו כה"ג טובא בש"ס דהמ"ל איכא בינייהו אחריתי. גם י"ל דהש"ס ר"ל איכא בינייהו לדינא וס"ל להש"ס דטעמא דצלויי ס"ל לכ"ע אלא דפליגי אי חיישי' לפשיעות' ולכן אם כבר התחיל לבנות החדש אי ליכא דוכתי לצלויי לכ"ע אסו' ולכן אמר א"ב איפכ' דאיכ' דוכתי לצלויי דלמ"ד משום פשיעות' אסור ולמ"ד משום צלויי דלא חייש לפשיעות' שרי: