מחצית השקל על אורח חיים טו:יב

(ס"ק יב) לספוקי. משום דלר"ע כמאן דפסק כו' ר"ל אע"ג דמבואר לעיל אפילו נפסק למטה מג' אי נשתייר כ"ש מחובר כשר. והכא הוא מחובר למעלה מן הנקב כל אורך הטלית. מ"מ לרע"מ אי הוי למטה מג' ולא נשאר מחובר לא מהני תפירה לקרותו בגד כדלעיל. ולענין שם בגד כמאן דפסיק דמי. לכן נסתפק הרב"י דלמ' לענין שיעור קשר אגודל אע"ג דנשאר מחובר מ"מ לא מהני. והתפירה לפ"ז ג"כ לא מהני לרע"מ כמו דלא מהני התפירה לחשבו מחובר להיות עליו שם בגד. ה"ה דל"מ תפירה להיות נחשב מלא קשר אגודל. ומ"ש הרב"י לכלהו פרושים ר"ל הרב"י בחבורו הארוך כ' וז"ל מיהו היכי דנקרע לגמרי ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית איכא לספוקי לכלהו פירושי אי מהני ביה תפירה עכ"ל. אבל לרש"י תפירה ה"ח ר"ל כיון דלא הוזכר בש"ס סברא זו מה"ת נימא מסבר' דתפירה לא ה"ח והא כל הבגדים נעשו ע"י תפירות הרבה חלקים וכ"כ לעיל ס"ד לרש"י:

ולפ"ז טלית של צמר כו' מותר לתפור האידנ' כו' משמע בכל ענין אפילו לא נשאר מחובר כלל. ולפ"ז מ"ש הרב"י לכלהו פירושי אין הכוונה לכל הפירושים הנאמרים על האי דינא דתוך ג' לא יתפור דא"כ הוי פרש"י בכלל. אלא ר"ל לכלהו פירושי הנאמרים בשיטת רע"מ. דהיינו הרא"ש ונ"י. אלא דצ"ב דהתם גם להנ"י תפירה הוי חיבור ולכן לדידיה אין פסולים כי אם הציצי' שהיו בו בעת שתפרו. אבל לא ציצית שעושה אח"כ כדלעיל ובדוחק י"ל דברי הרב"י. דהא ספקו של הרב"י הוא אע"ג דלעיל מכשירים בנשתייר כ"ש והכא נשאר מחובר למעלה מן הנקב כל אורך הטלית מ"מ כיון דלא נשאר קשר אגודל גרע ולא מהני החיבור למעלה. וגם ממילא לא מהני התפיר' אח"כ וכמו שהדין להרא"ש בלמטה מג' כשעושה ציצית חדשים דכמאן דפסיק דמי. כן הוא הדין להנ"י בלמטה מג' לענין ציצית שהיה בו מתחלה. דאי לא נשאר מחובר חל על הציצית שם פסול. ואז אפי' תפרו פסול משום תולמ"ה וא"כ כיון דנסתפק הרב"י אי נפסק כלו מן הנקב ולמטה. אי מה שנשאר מחובר מן הנקב ולמעלה נקרא חיבור או לא א"כ כמו שיש להסתפק להרא"ש אפילו עושה אח"כ ציצית חדשים דאפשר דלא מהני כיון דהחיבור ל"מ חיבור והוי כאלו נפסק כולו. ואפי' תפרו אח"כ כמאן דפסק דמי לענין קשר אגודל. ספק זה יש ג"כ להסתפק להנ"י לענין ציצית שהיו בו כבר. אי החיבור של מעלה ל"מ חיבור והוי כנפסק כלו. וא"כ נעשו הציצית פסולים ואפי' תפרו אח"כ הוי תולמ"ה. לא משום דתפירה לא הוי חיבור להנ"י. וא"כ א"ש מ"ש הרב"י דיש להסתפק לכלהו פירושי. היינו הרא"ש ונ"י ואף דהרב"י כ' ומיהו היכי דנקרע ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית איכא לספוקי לכלהו פירושי ובציצית חדשות ליכא להנ"י ספק דכשרים. י"ל מה דנקט הרב"י ואח"כ הטיל בו ציצית משום דנראה לו עיקר דעת הרא"ש וכן לעיל סי' ד' הביא תחלה דעת הרא"ש ודעת הנ"י בשם י"א משמע דעת הרא"ש עיקר בעיניו מדהביאו תחלה וגם סתם. לכן כ' ואח"כ הטיל בו ציצי' דלהרא"ש כה"ג איכא לספוקי. אבל להנ"י באמת ליכא לספוקי כ"א על הציצית שהיו בו תחלה כנ"ל ומה שסיים איכא לספוקי לכלהו פירושי ר"ל ספיקא דידי אי למעלה מן הנקב חשוב חיבור. ספק זה יש להסתפק בין להרא"ש ובין להנ"י אבל לכל חד כדא"ל להרא"ש אפי' ציצית חדשים ולהנ"י דוקא בציצית שהיו בו כבר: