מחצית השקל על אורח חיים קמז:א

כ' ב"י בשם המרדכי כו' ואפשר דסגי בכ"מ דמנקי ע' סס"ד ר"ל היכי דמהני נט"י לאחיזת הספר מהני נמי כ"מ דמנקי כדמהני לענין תפל' כמ"ש סס"ד:

א"כ כ"ש בעמודים ר"ל כיון דכל מה שמחובר לספר מטמא הידים כמו הספר א"כ כ"ש העמודים שמחוברים לספר והם צורך גדול לספר יותר מתיק הספר כ"ש שמטמא הידים:

הטעם דמטמא ידים. ר"ל שהספר דמטמא הידים הוא משום דר' פרנך שאמר האוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלי שכר אותה מצוה שעוסק בה באותו אחיז' ערו' וכדי שלא יאחזנה ערום לאפרושי מאיסורא גזרו שהידים הנוגעים בספר יהיו טמאי' ולפי שהיו נזהרי' מאוד בטהרות כדאיתא ביומא ממילא היו נזהרים שלא לאוחזו ערום וכיון שהעמודים מטמאי' הידים עכצ"ל שגם העמודים אסור לאחוז ערום כמ"ש הב"ח דאל"כ למה גזרו טומאה על נגיעת העמודים:

(ס"ק א) כתבי כו'. כ"כ התו' שבת דף י"ד:

דהרי מטמאים הידים. כדאי' במשנה במס' ידים פ"ג וכ"פ הרמב"ם פ"ט מהל' אבות הטומאה ומדמטמא' עכצ"ל דאסור לאוחזן ערום דאל"כ למה גזרו טומאה עליה:

ומיהו בחגיגה כו' לא שייך דר' פרנך ר"ל דאמר אסור לאחוז ס"ת ערום כנ"ל:

והוא שהקשו התוס' שם ד"ה דתנן כו' וז"ל אבל קשה להרר"א מאי סייעתא אייתי למלתיה מכתבי הקודש (ר"ל אהא דתנן פ"ג דמס' ידים דאמר ר' יהושע כל הפוסל את התרומה דהיינו שני שעושה שלישי בתרומה מטמא הידים להיות שניות וכן יד אחת דהיינו סתם יד שהיא שני' מטמאה חברתה אי נגע' ביד אחרת שכבר נטל והיא טהורה מטמאה אותה וחכ"א אין שני עושה שני ואייתי ר' יהושע ראיה לדבריו דשני עושה שני דהלא כתבי קודש שניים ומטמאים הידים הרי דשני עושה שני) שאני התם משו' דר' פרנך כל האוחז כו' ותי' הר"י דבספר נמי היכי דלא שייך דד' פרנך קא"ל כגון רצועו' של תפילין עם התפילין עכ"ל התו' וצריך ליתן טעם א"כ למה גזרו הטומאה על רצועות תפילין ותפילין ואולי ה"ל כמ"ש הרמב"ם שם בפי' המשנה פ"ג משנה ג' דהא מבואר במס' שבת דגזרו תחלה על הספר שתטמ' את התרומה לפי שתחלה היו מניחים תרומה אצל כתבי קודש שאמרו תרומה קדש והספר קדש ראוי' ומותרים שיניחו זה אצל זה וע"י התרומה באו עכברים והפסידו הספרים לכן גזרו שהספר יטמא התרומה ועי"ז ימנעו להניח תרומה אצל כתבי קודש וכ' הרמב"ם כדי להעמיד גזירה זו גזרו שהספ' מטמא ידים דאי לא הא לא קיימא הא ע"ש וצ"ל להרמב"ם הא דהוצרך הש"ס ליתן טעם דספר מטמ' הידים משום דר' פרנך כנ"ל ע"כ ס"ל להרמב"ם דהש"ס ס"ל דמשום חד מהני טעמי לחוד הן טעם הרמב"ם דאי לא הא לא קיימא הא ובין לטעם דר' פרנך לא הוי סגי לגזור טומאה על ידי' הנוגעי' בספר כ"א בצירוף ב' טעמים יחד כי כל טעם לבד הוא טעם קליש. ואפשר דגם התו' הכי ס"ל וכיון שכבר גזרו על הספר שיטמא הידים דשייך הני תרתי טעמי הנ"ל אח"ז גזרו גם על הרצועות תפילין עם התפילין אע"ג דל"ש טעם דר"פ מ"מ כיון דמ"מ שייך טעם הרמב"ם ניהו דמטע' הרמב"ם גרידא לא היו מתחילים לגזור כ"א בצירוף טעם דר"פ מ"מ כיון דכבר גזרו על ספר המשיכו שוב הגזירה גם על תפילין אע"ג דלא שייך כי אם טעם הרמב"ם גרידא או ס"ל להתוספות בלי טעם הרמב"ם דמה"ט גזרו טומאה על רצועות תפילין משום לא פלוג בכתבי הקודש אלא דלפי שני טעמי' הללו גם אין ראיה דכתבי הקודש אסור לאוחזן ערום והא דמטמאים הידים י"ל כמו בתפילין כנ"ל ולפ"ז התו' דחגיגה חולקים על התו' דמס' שבת שהוכיחו דגם כתבי קדש אסור לאחוז ערום כנ"ל אלא דע"כ ל"ל הכי דא"כ מאי דוחקייהו בחגיגה לומר דראיית ר"י מכתבי קדש ר"ל רצועות תפילין עם התפילין ה"ל לומר דר"ל כתבי קדש ממש וגם בהו ל"ש דר' פרנך צ"ל דגם בחגיגה ס"ל דכתבי קדש אסור לאחוז ערום וע"כ ראייתם מדמטמאים הידים כמ"ש בשבת וא"כ צ"ב מנ"ל דלמא לעולם מותר לאחזן ערום והא דמטמאים הידים י"ל כמו גבי תפילין וצריך לדחוק דדוקא אי בכל כתבי קודש אסור לאחזן ערום ומטמאים הידים מצד הדין שוב גם רצועות תפילין עם התפילין מטמאים הידים אע"ג דמותר לאחזן ערום משום לא פלוג בין תפילין ובין שאר כתבי קדש אבל אי גם כתבי קדש מותר לאחוז ערום ל"ל דמה"ט כתבי קדש מטמאים הידים משום לא פלוג דהא ס"ת מטמאים ידים ומשום לא פלוג גם כתבי קדש מטמאים דכתבי קדש עם ס"ת לא אתי לאחלופי ולא שייך לא פלוג אבל כיון דכתבי קודש אסור לאוחזן ערום ומטמאים מצד הדין שוב משום לא פלוג גם תפילין ורצועו' מטמאים דתפילין עם כתבי קדש אתי לאחלופי:

מדסתם הרמב"ם פ"ט מהל' אבות הטומאה וז"ל ולא ד"ת בלבד אלא כתבי הקודש אפי' שיר השירים וקהלת כו' מטמאים את הידים עכ"ל. ומדלא הוציא הרמב"ם מגלת אסתר מן הכלל משמע דלא קי"ל כשמואל דאמר במגלה דף ז' ע"א דמגלת אסתר אינו מטמא הידים דלא נאמרה לכתוב והוא פלוגתא דתנאי שם ופסק כשמואל: