מחצית השקל על אורח חיים קמג:ד

(ס"ק ד) אם נמצא כו' דתיב' א' כו' ר"ל אע"פ שאמרו דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ הכוונה דוקא דבר שלם וענין בפ"ע אסו' לו' בעל פה אבל תיבה אחת או שתים שאין לו משמעות אם לא נצרף אותו למה שלפניו או לאחריו זה אינו נקרא דברים ומותר לאומרה בע"פ וכ"ה במעדני מלך:

כיון דהרמב"ם מתיר כו' ר"ל בתשוב' הובא באבודרהם דף מ"א וז"ל ואין הברכה על הקריאה בס' כמו הברכה על נטילת לולב או ישיבת סוכה שעליה מברך ואם היו פסולים לא עשה מצוה אבל בקריאת התורה מצוה היא הקריאה בין שקרא בס' כשר ובין שקרא בס' פסול כו' וראיה לדבר זה מה שארז"ל אין קורין בחומשים בצבור מפני כבוד הצבור וכי יש פסלנות בעולם כמו החומשים ואפי' היה הס"ת חסר אות אחת פסול וכ"ש חומש וה"ל ליתן טעם מפני שהיא פסול שנמצאת ברכה לבטלה כו' ועל דיוקן סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספרי קלף בלא עיבוד כלל ומברכים לפני' ולאחריה בפני גאוני עולם כו' ואעפ"כ ראוי להם לכל ציבור להיו' להם ספר תורה כשר ככל הלכותיו ובו ראוי לקרות לכתחלה בצבור כו' עכ"ל אלא שהרשב"א חלק עליו וכ' שאח"כ הרמב"ם גופיה בחבורו הגדול חזר בו שכ' פ' י' מהל' ס"ת ך' דברים הן שבכ"א מהן פוסל ס"ת כו' ואין קורין ברבים וא' מהן הוא שחסר בו אפי' אות א' או הוסיף בו אפי' אות א' אולם מהר"י בי רב כ' שזה דוחק לו' שחזר בו בחבורו דא"כ צ"ל שכל גאוני עולם שכ' הרמב"ם שנהגו כן ה"ל טועים אע"כ מ"ש בחבורו הוא לענין קיום מ"ע שחייב כל א' מישראל לכתוב לו ס"ת וכמ"ש בי"ד ריש הלכות ס"ת ובס"ת שחסר בה אפי' אות א' או א' מכ' דברים הנ"ל הפוסלים ס"ת לא קיים המ"ע ומ"ש ואין קורין בו ברבים כתב בס' ב"ה וז"ל כיון שלא קיים המ"ע אין ראוי שיקרא בו כו' עכ"ל והכ"מ כתב מדכתב ואין קורין בו ברבים ולא כתב ואם קראו בו לא יצאו אע"כ דבחיבור מיירי בדאפשר להו ולכן לכתחלה אין קורין בו ובתשובה מיירי בדלא אפשר להו בס"ת כשר ולכן אפי' באפשר להו בדיעבד אם קראו בו יצאו דהוי כלא אפשר ולכן כ' הרמב"ם אין קורין בו היינו לכתחל' כנ"ל לכן דיעבד סמכינן על דעת הרמב"ם:

ודבריו צ"ע כו' וכדאיתא ביומא פ"ז בהדיא דאמרי' שם במשנה שכה"ג ביה"כ קורא בס"ת פ' אחרי מות ואח"כ גולל ס"ת עד פ' אך בעשור שהוא בפ' אמור כיון שהוא בחד עניינא וגם השני פרשיות היו להו קרובים זל"ז ואין שיעור גלילה עד פ' אך בעשור כדי שיפסיק המתורגמן שמתרגם פסוק אחרון מפ' אחרי את התרגום וא"כ ליכ' בזה משום כבוד הצבו' שצריכים להמתין בשעת גליל' דהא בלא"ה ממתינים משום המתורגמן ואח"ז קורא בע"פ פ' ובעשור שבפ' פנחס דא"א לגלול הס"ת עד פרשת פנחס כיון שהם רחוקים יותר מכדי שיפסק המתורגמן אין גוללים מפני כבוד הצבור ופריך הש"ס דף ע' ונייתי ס"ת אחרת (ופירש"י שיהי' כבר נגללת לפ' ובעשור) ומשני רב הונא ב"י משום פגמו של ס"ת ראשונה שלא יאמרו חסר הוא ור"ל אמר משום ברכ' שאינ' צריכה (ופירש"י שיהי' צריך לחזור ולברך) וס"ל דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי וכ"כ הט"ז בי"ד סי' רע"ט ע"ש. מוכח דאפי' קרא בס"ת כשרה אם מוציאים אחרת צ"ל ולברך. וא"כ קשה ע"פ מהר"י ב"ר דניהו דסמכינן על הרמב"ם שיצאו בקריאה שבס"ת פסול'. מ"מ לא עדיף מאלו קרא בס"ת כשרה אי שוב מוציאים אחרת צ"ל ולברך:

וכ"מ סי' ק"מ. ע"ש במ"א ס"ק ד' בעובדא דהרר"ג שאמר גם אם לא גלל אותה ס"ת שבירך עליה אלא פתח אחרת יש פנים להתיר כיון שהוציאו שניה' יחד לקרות שני הפרשיות כו' י"ל דמנחי קמיה הוי ודעתיה עלויה כו' עכ"ל. משמע דוקא שהוציאו שניהם יחד אבל אם הוציאו אחרת עכשיו מודה דצריך לברך ועמ"ש ס"ס רט"ו דכה"ג לכ"ע אין לגרום לברך. וא"כ ל"ל יברך שנית וא"כ אין להוציא אחרת כתירוצא דר"ל משום ברכה שא"צ אלא לנהוג כמ"ש הב"ח ובהמרדכי לקרות הטעות בע"פ ולהוציא אחרת בין גברא לגברא:

ובמ"ס פי"א כו' משמע כו' ר"ל ל"ל טעם לקריאה שבע"פ כמ"ש מהרי"ל דתיב' א' כו' מותר לאמרה בע"פ משמע אם חסר ענין ודב' שלם והוא נמצא באמצע קריא' אסו' לקרות בע"פ הרי חזינן בכה"ג ביה"כ שהי' קורא פ' שלימה בע"פ והני טעמי דאיתנהו גבי כה"ג שייכי ג"כ בנמצ' טעית באמצע קריא' לזה כ' דבמ"ס פי"א כ' דאין ללמוד לענין קריאה בע"פ מכה"ג ביה"כ:

לכן יקראו כו' מהדר אדלעיל שכ' דיש לנהוג כהב"ח:

שאם התחיל רק תיבה א' כו' דבזה אינו ניכר שינוי מנהג כ"ה:

כ' רמ"א בי"ד כו' אם נפסל ס"ת כו' כגון שנקרע כו' א"ל דמה"ט נקט שנקרע ולא נקט שנמצ' בה פסול וטעות כמש"ל ס"ת שני' שנמצא בה טעות ול"ל דלא משכחת לה כיון דהמפטיר בכל שבת קורא למפרע מה שקרא כבר השביעי וא"כ למה לא הרגישו בטעות כשקרא עם השביעי דז"א דהחוש יעיד ע"ז שיקרא ולא ירגיש בטעות ובקריאה שניה ירגיש בטעות אלא האמת דהרשב"ץ ס"ל כהרשב"א דאם נמצא טעות באמצע קריא' כל הקוראים למפרע לא יצאו כיון שאיגלאי שקראו בס"ת פסול' וצריכים לחזור לראש ולכן נקט שקרה שנקרע אחר שקראו ז' וא"כ הראשונים קראו בס"ת כשרה ויצאו:

אלא מפני כ"ה כו' וכדאית' במגיל' דף כ"ג ע"א ופירש"י שלא יהיה כבוד התור' וכבוד נביא שוין עכ"ל ר"ל דבשניהם קוראים ועל שניה' מברכים תחלה וסוף לכן גם המפטיר קורא תחלה בתורה עי"ז ניכר שהקריאה בתורה עיקר לפיכך די במה שקראו בס"ת פסולה משא"כ כשמיציאין שני ספרים וקריאת המפטיר היא מתקנת רבנן סבוראי או גאונים כמ"ש התו' והרא"ש סוף מגלה וא"כ חיוב קריאת המפטיר בתורה מצד עצמו לא משום נביאים לכן יש להחמיר בו אם נמצא טעות כנ"ל. וא"כ פשוט כו' ר"ל כיון דרמ"א מה"ט דקדק וכ' בס"ת שניה כו' להורות במפטיר של כל שבת אין הדין כן משום ספיקו של רשב"ץ א"כ י"ל דוקא רשב"ץ לטעמי' דפוסק כהרשב"א דס"ל אפי' דיעבד אין יוצאים בקריאה בס"ת פסולה אבל לדידן דסמכינן דיעבד על הרמב"ם שיוצאים בקריאה בס"ת פסולה אלא מצד מנהג שנהגו כהר"י ב"ר מוציאים אחרת כנ"ל אבל במפטיר של כל שבת דאפי להרשב"א מספקא לרשב"ץ אפשר שיצאו בקריאת ס"ת פסולה ודאי יש לסמוך על הרמב"ם והעומדים בשיטתו שלא להוציא אחרת וליכא בזה משום שינוי מנהג:

אפי' נמצא הטעות בשביעי כו' דבזה לא נסתפק רשב"ץ מ"מ לדידן דסמכינן דיעבד על רמב"ם יוצא במה שקרא ז' בס"ת פסולה ויקראו הטעות בע"פ כמ"ש המרדכי כנ"ל:

עסי' רפ"ב ס"ה דמפטיר עולה למנין שבעה ומסיק מ"א שם ס"ק ט"ז דאז יאמרו קדיש אחר קריאת ההפטרה ע"ש:

דל"ל להכניס כו' בשלמא אם נמצא טעות בשאר העולים קודם השביעי דבלא"ה צריכים להוציא אחרת משום שאר העולים א"כ המנהג כהר"י ב"ר להוציא באמצע קריאת העולה ול"ח למחלוקת הפוסקים בענין הברכ' וסמכו על מהר"י ב"ר שכתב שא"צ לברך כנ"ל אבל כשנמצא בשביעי דאינו עולה אחריו כ"א המפטיר טוב שהוא יפטיר ולא יוציאו אחרת שלא להכניס א"ע במחלוקת לענין ברכה ואע"ג דאין זה מספיק כ"א שלא להוציא אחרת באמצע קריאת השביעי אבל מ"מ אפשר להוציא אחרת למפטיר אחר ברכות אחרונה של השביעי וכדעת הט"ז שמביא מ"א אח"ז צ"ל דס"ל למ"א דאיכא בזה טירח' דציבור' וכתי' רב הונא הנ"ל ואין להטריח הצבור משום מפטיר דאינו אלא הוספה דהא אפשר שהשביעי יפטיר כנ"ל ולא יצטרכו להוציא אחרת בשלמא אם היה אפשר להוציא תוך קריאת השביעי לא היו חוששים לטרחא דציבורא כדי לתקן קריאת השביעי שיקרא בס"ת כשרה:

ובכ"ה כו' דקדק כו' מדכ' במפטיר די בקריא' ג"פ בס"ת פסולה כו' וס"ל לכ"ה הטעם כיון שכבר קראו חובת היום א"כ א"צ שוב לגמור הסדרה:

אפי' דילג פ"א. ולקמן סי' רפ"ב במ"א ס"ק י"ח דאפי' דילג תיבה אחת:

משא"כ במפטיר כו' ר"ל מ"ש הרשב"ץ במפטיר די בקריאת ג' פסוקים בס"ת פסולה ה"ט משום דהמפטיר אינו קורא רק מה שקראו כבר א"כ כבר קראו כל הסדרה עם השביעי אבל מ"מ לא ידעתי מה יפסידו אם יקראו עם המפטיר עד סוף הסדר'. וסכ"ה אין תח"י ואולי כיון דס"ל להרשב"ץ כהרשב"א דהקריאה בס"ת פסולה אינו עולה וכיון דסגי למפטיר בג' פסוקים לא רצה להטריח הצבור לקרות יותר בס"ת פסולה דלא מהני לרשב"א כלל:

ובט"ז כו' בשעת אמירת הקדיש כו' דהט"ז ס"ל דמשום ברכה שא"צ ל"ח אלא דחיישינן לטרחא דצבורא וכתי' רב הונא ולכן אם נמצא טעות באמצע קריאת שאר העולים ס"ל דיוציא אחרת וכמ"ש בש"ע וליכא בזה משום טרחא דציבורא דהא בלא"ה ע"כ צריך להוציא אחרת משום שאר העולים אחריו. א"כ יוציא מיד באמצע קריאתו אבל אם נמצא תוך קריאת שביעי ס"ל שלא יוציא אחרת משום טרחא דציבורא ולמפטיר יוציאו אחרת בשעת אמירת הקדיש דליכא בזה טרחא דציבורא משא"כ אם יוציאו תוך קריא' השביעי ובנמצא הטעות במפטיר מודה למ"א: