מחצית השקל על אורח חיים קלז:ו

(סק"ו) ושנים כו' וקרא למפטיר וביום השני דמצד הדין המפטיר קורא ספיק' דיומא וא"כ יום א' דח"ה צ"ל וביום השני שמא יום א' של יו"ט היה חול והוי יום א' דחה"מ יום שני. וגם צ"ל וביום השלישי דשמא יום א' של י"ט היה י"ט והוי יום א' דח"ה יום שלישי וכדלקמן ס"ס תרס"ג:

בש"ע דברוכי כו' אף שיושבים בסוכה מ"מ אין מברכי' לישב בסוכה והיינו ספק שמא יום ח' ולא הוי סוכות אלמא משום ספק לא מברכים אע"ג דבשבת פ' פרה מברכים והיינו משום דהוא תקנות חכמים לקרות כל פ' פרה וא"כ ה"ה הכא כיון דתקנות חכמים לקרות ביום א' דחה"מ גם ביום השלישי נהי דהטעם משום ספק מ"מ תקנות חכמים הוא ה"ל לברך. שאני פ' פרה דאיכ' מ"ד דהיא דאוריית' משא"כ נדון דידן דאינו אלא ספיקא דיומא עכ"ל בתשובה משמע אפי' דקי"ל כמ"ד פרה דרבנן מ"מ יותר יש להחמיר מבספיקא דיומ' כיון דבפרה עכ"פ איכ' חד דעה דס"ל דהוי דאוריית' ועמ"ש סי' תרפ"ה ר"ל שנשא ונתן בזה אי פ' פרה דאוריית':

ואע"ג דאנן בקיאים כו' וידעינן דיומ' קמא עיקר והוי יום א' דח"ה יום ג' וראוי לקרות וביום השלישי. לא החמירו בקריאת המועדים לפי שכבר קראו הפ' בשבתות שלהם וכדאי' בש"ע:

בשאר פ' המועדים. ר"ל שקורין בה חמשה גברי:

אבל בקרבנות המוספי' דהיינו מה שקורא המפטיר דחובת היום נינהו ע"פ המדרש שהביאו התוס' והרא"ש במגלה ד' נ' ע"ב שאמר אברהם רבש"ע אם יחטאו בני כו' א"ל תינח בזמן שבהמ"ק קיים לאחר החורבן מה יעשו א"ל הקב"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהן כו':

והנה הרב לא ראה כו' מדנסתפק אם דילג בשבת אי חוזר ומברך:

אך על פ' המועדים דמוספים י"ל דהשתא דמוכח דבשבת מברכים ופ' המועדים אין מברכי' כמ"ש ת"ה וכן בש"ע פה אבל פ' המוספי' דחובת היום נינהו יש להסתפק אי דומה לשבת או לשאר פ' המועדי' כמו שנסתפק מהר"ם כנ"ל:

אבל בז' של פסח שקורין השיר' ובשבועות שקורין י' הדברות. אין קפיד' כ"כ ר"ל גם אם הקהל קוראי' השיר' וי' הדברות מתוך חומשים ועי"כ אין שומעים קריאת ש"ץ מתוך ס"ת:

אלא אגב אורחי' ור"ל דהא אפי' דילג במועדי' ל"ל בה א"כ ה"ה אם לא שמעוהו מש"ץ קורא מתוך ס"ת ומיירי שם בשירה וי' הדברות שקורין בהם לה' גברי. ובאלו הי' דרכן לקוראן מתוך חומשים משא"כ פ' קרבנו' שבמפטיר לא היה דרכן לקרותן בע"פ וא"כ אין שייכות לחלק בין פ' מועדים לפ' קרבנו':

ולא מצינו למידק וא"כ עדיין נשאר הספק אם לברך על פ' המוספים:

והנה התוס' כו' ואחרון שקרא קודם הוי כמ"ד כו' אפשר ס"ל לתוס' כמ"ד דבי"ט אין רשאי להוסיף וכיון שכבר קראו כל המנין ועתה כשיחזור ויקרא אחר בחובת היום איכא גברא יתירה על המנין לכך כתב דהאי אחרון הוי כמאן דליתא ולא הוי הוספה בחזקת הקורא בחובת היום ומדהוצרכו לו' דקריא' אחרון כמאן דליתא ע"כ ס"ל דאותו שחוזר וקורא בחובת היום מברך דאל"כ ליכא תוספת אדרב' עכצ"ל דחשבי' שפיר לקריאת אחרון דאל"כ חסר א' ממנין הקרואים ל"מ בחג ר"ל בחג הסוכות דמבואר במגלה בסוף לקרות למפטיר בקרבנו' היום כמו שאנו קורין אלא אפי' בשאר מועדים דאינו מבואר במשנה וגמרא כ"א הפ' שקורין בה לה' גברי. אבל מה שקורין למפטיר בס' קרבנות זה לא מצינו בש"ס או גמ' רק בדברי ר"ע וכ' הרא"ש דע"כ ידע שניתקן בימי רבנן סבוראי אחר חתימ' הש"ס או בימי הגאונים ע"פ מדרש הל"ל במה שהשיב ה' לאברהם:

דאין גורם כו' דהא אפי' קראו תיכף היה צריך לברך ג"כ:

כ"ש במוספים אע"ג שהם עניני קרבנות המכפרים משא"כ פ' המועדי' מ"מ ס"ל למ"א דלענין דילוג פסוק א' לא עדיף מפ' המועדים שהוזכר בגמ' כיון דאפי' דילג פ"א מ"מ עיקר פ' קרבנות קרא:

הוי כאלו לא קרא כלל ר"ל אע"ג דכתב אם דילג פסוק א' אפי' בפ' קרבנות אינו מברך אבל שכחת קריא' יום שלישי הוי כאלו לא קרא כלל וכה"ג מוכח מהתוס' הנ"ל דצריך לברך. וע' בתוספו' סוכה ד' מ"ד שכ' אע"ג דבקיאים בקביעי דירחי ואין עושים יום שני אלא משום מנהג אבותינו אעפ"כ א"ש מה שאנו מברכי' כיון דליכא באותה ברכה לשון וצונו דלשון וצונו לא שייך על מנהג בעלמא:

ובשבת דף כ"ג כתב התוס' דה"ט מברכים בי"ט שני דאם יראו דאין מברכי' ואין נוהגים מנהג י"ט גמור אתי לזלזולי ביה ויאמרו שאינו י"ט כלל:

שלא יעבור על ב"ת דקי"ל שלא בזמנו אינו עובר על ב"ת אלא כשמתכוין להוסיף וא"כ ניהו דיושב בסוכה אינו עובר דאינו ניכר בזה שכוונתו להוסיף דשמא סוכתו עריבה עליו ולכן יושב בה ולא לשם מצוה וא"כ ליכא איסור ב"ת משא"כ כשיברך נרא' להדיא שיושב בה לשם מצות סוכה ועבר על ב"ת:

כמ"ש התוס' גבי לולב. שהקשו דמ"ש לולב מסוכה ה"ל לתקן דגם ביום ח' יטלו לולב ולא יברכו כמו בישיבת סוכה ותי' דבלולב דאיכ' טלטול מוקצה יאמרו מדהותר לטלטל מוקצה ע"כ יום שביעי הוא ואינו י"ט אלא חה"מ ויזלזלו בי"ט שמיני עצרת משא"כ כשיושב בסכה לא יזלזלו בה אע"ג דיום ח' הוא דהיינו ש"ע אעפ"כ יושב בסכה דעריב' עליו כנ"ל:

כ"כ בתוס' סוכה דף מ"ז ע"א ד"ה מיתיב כו' ומה"ט אי מברכים על ישיבת' א"כ אתי לזלזולי ביה כמו בלולב דאז היה ניכר שיושב בה לשם מצוה: