מחצית השקל על אורח חיים קלא:י

(ס"ק י) בבית האבל כו'. ולמנצח היינו למנצח כו' יענך ה' ביום צרה:

שיר מזמור ר"ל שיר מזמור לאסף וכ' בס' א"ר דבמוצאי שבת לא יאמר האבל ויהי נועם כיון דאצלו לאו ימי מלאכ' נינהו דהא אסור במלאכה כמו אי חל י"ט באמצע שבוע דאין אומרים מה"ט ויהי נועם וכ' עוד בעשרת י"ת יאמרו שם אבינו מלכנו ובס' עטרת זקנים כ' דביום התענית שאומרים סליחות גם בבית האבל יאמרו סליחות אבל לא ווידוים ותחנונים וכתב בס' א"ז בשם מיי' דכשאין אבל במקום המת ואפ"ה מתפללים שם דיאמרו תחנון ובס' א"ר נראה דאין זה ברור לו כ"כ ע"ש:

אבל ואני זאת בריתי אומר ר"ל אע"ג דבט"ב א"א אותו כמ"ש לקמן סי' תקנ"ט:

וז"ל הרוקח כו' דעשרה שפי' מן הצבור ר"ל כיון דאיכא פוסקים דס"ל דיחיד אינו אומר הלל וכמ"ש הטור סי' תכ"ב וא"כ לדידהו ה"ה עשרה שפי' מן הצבור א"א הלל דצבור היינו דוקא מקום המיוחד לצבור דהיינו בה"כ וניהו דקי"ל אפי' יחיד אומר הלל מכל מקום בבית האבל יש לסמוך על דעה זו שלא לומר הלל:

דהא יחיד גומ' בו לכ"ע ולא פליגי אי יחיד אומר הלל דוק' בר"ח וא"כ בחנוכה אזד' לה טעם שני של רוקח. וס"ל למ"א דטע' שני' עיקר או דס"ל דרוקח לא אמר דא"א כלל בבית אבל אלא בצירוף שני הטעמים וא"כ בחנוכה דליכא רק טעם א' אומרים הלל:

סי' תרצ"א בטור שכתב בשם ב"ה הא דאמרי' מגלה שאינה כתובה בפ"ע אלא כתובה בין שאר הכתובים אין קורין בה בצבור אבל ביחיד שרי וכתב ב"ה דעשרה שפירשו מן הצבור קורין בה דכיחידים דמי והטור חלק דכצבור דמו וכ' הרב"י דבעלמא גם ב"ה מודה דעשרה שפירשו מן הצבור כצבור ולא פליג כ"א לענין קריאת מגלה דבעי' פרסומי ניס' וליכ' פרסום אלא בבה"כ:

דבחנוכה טוב שיקר' כ"א הלל בביתו. וכ' הט"ז דה"ה והוא רחום יאמר כ"א בביתו אבל לא נפילת אפים כיון דכבר הפסיק אחר י"ח כמ"ש ריש סי' זה ועמ"ש בט"ז י"ד סי' שע"ו ועמ"ש עליו פה בס' א"ר: