מחצית השקל על אורח חיים קלא:א

(ס"ק א) אין לדבר כו' שלא להפסיק בדיבור ר"ל אפי' שיחה בעלמא:

מיהו בסי' נ"א כו' שכ' שאין להפסיק בדיבור מתחלת ברוך שאמר עד אחר תפלת י"ח והל"ל עד אחר נפילת אפים אע"כ דשיחה בעלמא שרי אחר י"ח קודם נפילת אפים:

וכ"מ בב"י בשם ת"ד דדין זה נובע מדברי רשב"א שכתב אהא דאמרי' ס"פ הזהב בהאי עובדא שברכו לר"א ולאשר גיסו אחי אשת ר"א ר"ג היה אז נשיא ונמנ' לברכו לא שבקי' אשת ר"א לר"א למיפל על אפי' דלא ליענש לאחי' ר"ג וכ' הרשב"א וכי אפשר שלא זזה ממנו שעה א' ותי' וז"ל אלא שהיתה מפסיקתו מכוונת תפלתו להפסיק בש"ד כו' עכ"ל. ולשון להפסיק בשאר דברים משמע הפסקה גמורה ולא שיחה בעלמ'. וכ"מ סי' קכ"ד שכ' שיש לקהל לשתוק כשחוזר הש"ץ תפלת י"ח כדי לענות אמן:

ויש לדחות כו' דמל' הרשב"א אין ראיה כ"כ:

והאי דסי' נ"א וסי' נ"ד י"ל דנקטו מלת' דפסיקא דהא יש ימים שאין נופלים על פניהם כגון ר"ח או ימים המבוארים סי' זה. מ"מ נ"ל מ"ש. ר"ל מסברא דשיחה בעלמא ל"ל בה:

ובריב"ש כו' וא"כ אין ראיה כו' דהתם מצד שכחה לא נפל כלל על אפיה ולא נשמע מזה דשיחה הוי הפסק ומפסקת מליפול על פניו אפי' דיבור ארוך:

ועיין במגלה דף כ"ב. ר"ל איכא קצת ראיה לדברי ס"ח דאמרי רב איקלע לבבל ונפלו כ"ע אאפייהו ורב לא נפל ואמרי שם לחד תי' דמה"ט רב לא נפל דבמקומו היה רצפת אבנים דאסור ליפול ע"פ וכדאי' ס"ס זה. ובמקום הצבור לא הוי רצפה ופריך הו"ל לילך למקום הצבור ויפול ע"פ שם ומשני משום טרחא דציבורא שהיו עומדים מפניו ומאי פריך דה"ל לילך למקום הצבור. ואי ס"ד דצריך ליפול ע"פ במקום שהתפלל הא אפי' אי היה הולך למקום הצבור לא היה אפשר ליפול ע"פ כיון דלא התפלל שם. ודוחק לו' דקושיות הש"ס דה"ל לילך תיכף בבאו לבית הכנסת למקום הצבור ולהתפלל שם י"ח וגם ליפול שם: