מחצית השקל על אורח חיים קכח:א

כ' במ"א כ' בא"ע כו' וצ"ע דהא הרמ"ך שממנו נובע דין רמ"א שם: דמאי איכפת לן דהא תנן בגיטין דף נ"ט דקורא כהן ראשון מפני דרכי שלום דלא ליתי לאנצויי שכ"א או' אני אקר' ראשון וכיון דכהן קורא ראשון תו ליכא מחלוקת א"כ כשקורא זה שהוחזק כהן ע"פ עצמו גם כן ליכא למיחש למחלוק' ואיסורא ליכא: ועמ"ש סי' ר"א דגם מ"ש הרמ"ך שקורא א' ע"כ ס"ל כהתו' וטור דהא דדרשי' וקדשתו לברך ראשון הוא אסמכתא אבל לפמ"ש מ"א שם דע"כ דרשה גמורה מדפריך בגיטין אהא דתנן דכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום והא דאוריית' היא מדכתיב וקדשתו ומשני דדרכי שלום איצטריך שאין הכהן רשאי למחול על כבודו וא"א דאסמכתא היא ואינו רק מדרבנן א"כ מאי פריך דאורייתא הוא וגם דלמא באמת מה"ט אסמכוהו אקרא משום דרכי שלום א"ו דאוריי' ממש היא א"כ אפי' לקרות ראשון לא היה ראוי שיהי' נאמן ע"פ עצמו:

ובחמ"ח שם ובב"ש שם תי' דרמ"א הוכיח דע"כ להרמ"ך נאמן אפי' לישא כפיו דהא כ' הרמ"ך הא דל"ח שמא יעלו מקר"הת לתרומה ותי' כיון דתרומה בזה"ז דרבנן ל"ח לה וגם אין תרומה בח"ל נוהג כלל ואכתי קשה ניחוש שמא יעלוהו לנשיאות כפים אע"כ דבאמת רשאי לישא כפיו והטעם כיון דלתרומה ל"ח א"כ ל"ל הנאת ממון ולכך לא חשדי' ליה דמשקר:

(סק"א) לא ידע ר"י פי' דאר"י (בשבת דף קי"ח) מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני שאיני כהן ואם אומרים לי חברי עלה לדוכן אני עולה וע"ז כ' התו' דלא ידע ר"י מאי איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה (ומתמה אי ר"י (עלה) ודאי דלא היה מברך כיון דידע שאינו כהן. וא"כ מאי רבותי' שלא היה עובר על דעת חביריו):

דהא בכתובות ד' כ"ד ע"ב:

עובר בעשה ופירש"י דכתי' דבר אל אהרן כו' כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה:

ובשבת מיירי עם כהנים אחרים דלבדו ודאי דלא היה עולה לעבור על עשה:

ואפשר דס"ל לר"י כו' מה שמזכיר השם לבטלה ודלא כפירש"י הנ"ל אלא משום ברכה לבטלה לכך עובר הזר בעשה וזה שסיימו התו' אם לא משום ברכה לבטלה והיינו עשה המוזכר בכתובות ואע"ג דבברכה לבטלה איכא ל"ת וכדאמרי' בברכות ל"ג כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא לזה רמז מ"א ועסס"י רט"ו ר"ל שהבי' שם מחלוקת הפוסקים דהרמב"ם ס"ל דהוא דאוריית' אבל התוס' ס"ל דאינו רק אסמכת' וכתב שם מ"א וז"ל וכ"ה בתמורה דף ד' פשטא דתלמודא דהוא דאורייתא והתו' מפרשים כו' עכ"ל ור"ל דאמרי' שם המקלל חבירו בשם לוקה דכתיב אם לא תשמור כו' ליראה את השם הנכבד כו' והפלא ה' את מכותך והיינו מלקו' ופריך ואימא קרא מיירי במוצי' ש"ש לבטלה אבל מקלל חבירו בשם לא סגי ליה מלקות ומשני לחד תי' הא אין עונשים אא"כ מזהירי' וא"כ בשלמא אי קאי אמקלל מצינו אזהרה וכדאי' שם אבל אי קאי אמוצי' ש"ש לא מצינו לו אזהרה ופריך והא מצינו אזהרה למוציא ש"ש לבטלה את ה' אלהיך תירא ומשני האי אזהרת עשה ובעינן אזהרת לאו אע"כ קרא דואם לא תשמור קאי אמקלל וא"כ נשאר למוציא ש"ש לבטלה עשה דאת ה' אלהיך תירא. ודרשה דעובר בל"ת דלא תשא דאית' בברכות דף ל"ג ס"ל דהוי אסמכתא וא"כ א"ש הא דאמרי' בכתובות דאיכא עשה בזר העולה והיינו משום ברכה לבטלה דאיכא עשה דאוריי' ולא ל"ת והיינו לפי תי' זה לא ס"ל החילוק שכ' מ"א לקמן סי' רט"ו בין מזכיר השם לבטלה או מברך לבטלה:

רשות לנשים לסמוך ע"ג קרבן והתורה לא מיעטה נשים אלא דגבי אנשים איכא חיוב ומצוה לסמוך על הקרבן. ולכן תמה ר"י עליו ר"ל על ר"י דלר"י ליכא עשה בזר העולה דהתורה לא מיעט בקרא דכה תברכו ולא זרים דזר אינו מצווה לברך:

אליבא דר"י דאית ליה מעלין כו' דהכי אי' התם אבעי' להו מעלין מנשיאת כפים ליוחסין או לא תבעי למ"ד מעלין לתרומה ליוחסין דלמא דוק' תרומ' דאיכא איסור מיתה לזר האוכל תרומה. ואי לאו דברור דכהן הוא לא היה אוכל ולא היה מאכילים אותו אבל נשיאת כפים דליכא לזר אלא עשה אפשר דאינו כהן ואפ"ה נשא כפיו דלא חמיר ליה כ"ה עכת"ד הגמ' ולר' יודא מצינו דס"ל מעלין מתרומה ליוחסים וא"כ לדידיה א"ש מה דאמר הש"ס דאיכא עשה לזר העולה דהא ס"ל דנשים אין רשאים לסמוך: