מחצית השקל על אורח חיים קכג:ז

(ס"ק ז) והש"ץ יעמוד כו' נראה כאלו רוצה לחזור ולהתודות והוא ככלב כו' ועסי' תר"ז ס"ד ר"ל דע"כ הרשב"א מפ' מ"ש ה"ה ככלב שע"ק כמ"ש הב"ח וז"ל דיעמוד שם ולא יחזיר מיד הוא כדי להראות דכבר נפטר מרבו על מה שהיה מבקש על העבר החזירנו בתשובה כו' סלח לנו כו' כי ניחם על עונותיו ולא ישוב עוד לעשות כאשר עשה. ועל דעת זה נפטר מרבו והלך לו ואם יחזור מיד נראה דחזר ממחשבה זו ועלה בדעתו לעשות כאשר עשה לשעבר ושעל כן חוזר לפני רבו לחזור ולהתפלל לפניו שימחול לו על הרהורים רעים וזה דומה ממש לכלב שע"ק שלאחר שהקיא דברים הנמאסין עליו שב לאכלן וכן מורים מעשה של זה שלאחר שהיו מאוסים עליו מעשיו הרעים חזר וחשב לעשותן והכי תניא בפרק בתרא דיומא עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה אינו מתודה עליהן יוה"כ אחר (אם לא עבר עליהן אחר יוה"כ העבר) ואם התודה עליהן עליו הכתוב או' ככלב שב על קיא וכסיל שונה באולתו דכיון דחוזר ומתודה עליהן מכלל דהיה חוזר בדעתו לשנות באולתו ולעבור עוד אותן עונות עכ"ל הב"ח. וכן צ"ל דהוי ס"ל לרשב"א וע"ז רמז מ"א לעיין בסימן תר"ז ר"ל ניהו דהרשב"א פסק כן כהאי תנא דעבירות שהתודה ביוה"כ זה אינו חוזר להתוודות עליהן ביוה"כ אחר אבל אנן לא קי"ל כהאי תנא אלא כראב"י דחולק שם ואמר אדרבא ה"ה משובח וכמ"ש דוד וחטאתי נגדי תמיד ולכן לדידן צ"ל מ"ש כאן דהוי ככלב שע"ק כמ"ש הטור וכמו שפי' הב"ח דבריו היינו דדומה לכלב שע"ק כמו דבכלב שע"ק הוי דבר מגונה אף כאן הוי דבר מגונ' וז"ל הטור שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי לפטור מרבו כיון שחוזר אליו מיד עכ"ל. וע"ש בב"ח אלא דהמ"א הביא ל' רשב"א דמיני' נלמד דבש"ץ ליכא משום כלב שב ע"ק לפי פירש רשב"א וממילא ה"ה לפי פי' הטור דבזה אין לחלק בין הפי' וכמובן: