מחצית השקל על אורח חיים קח:ב

(ס"ק ב) ואם היפך כו' וצ"ע כיון דבגמ' אסקי' בקושיא כו' ר"ל דדין דהכ' נובע ממ"ש בברכות דף כ"ו ע"ב ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתי' של חול. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שני' עלת' לו הראשונ' לא עלת' לו (ופרש"י וז"ל ושנייה עלתה לו בשביל תפל' מ"ש וראשונה לא עלתה לו שאינה כלום שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית) ופריך למימרא דכיון דלא אבדיל בקמיית' כמאן דלא צלי דמי ומהדרי' ליה ורמינהו טעה ולא הזכיר כו' בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה על הכוס. קשיא. עכ"ל הגמ' ומזה נובע דין דהכא שלא יקדים תפלת תשלומין. ולקמן סעי' י' פסק כבריית' קמא ואע"ג דבש"ס אסקי' בקושי' מ"מ ק"ל כוותי וכמ"ש הרא"ש בשם רב האי שם דדוקא היכי דאסיק הש"ס תיובתא לא קי"ל הכי אבל היכי דאסיק בקושיא לאו משבשתא היא וניתן לנו רשות ליישב הקושיית ולפסוק כוותיה. וע"ז כתב הרא"ש בשם ר"ה די"ל הואיל ולא הבדיל כו' וכמ"ש במ"א:

וכ"מ מדפריך כו' הרא"ש מביא ראיה לדינו היכי דהבדיל בשניהם או לא הבדיל בשניהם יצא ידי שניהם מדפריך למימרא כו' כמאן דלא צלי כו' משמע דאי הוי הדין כן דאי לא אבדיל מהדרי' ליה הוי א"ש דין הבריי' דראשונ' לא עלתה לו אפי' לתפלת תשלומין כיון דהקדי' התשלומין. דכיון דדינו הוי היכי דלא אבדיל מהדרי' ליה ע"כ צ"ל דהראשונה שלא הבדיל הוא לתשלומין אלא דרמי מברייתא אחריתי דאפי' לא הבדיל לא מהדרי' ועולה לתפלת מ"ש ולכך הוי ס"ד דהוי כמו הבדיל בשניהן והוי ס"ד היכי דהבדיל בשניהן יוצא ידי שתיהם. וה"ה בלא הבדיל בראשונה והבדיל בשני' דאע"ג דגם המקשן ידע היכי דהקדים התשלומין לא יצא. מ"מ הוי ס"ל היינו דוק' היכי דמוכח דהראשונה לתשלומין כגון אי הוי אמרי' היכי דלא אבדיל מהדרינן ליה אבל אי לא מהדרי' לא אסיק סברת ר"ה גאון דמ"מ איכא גלוי דעת דהראשונ' תשלומין זה הוי ס"ד דלא מהני ואפ"ה יוצא ידי שתים וא"כ ניהו דלמסקנא ע"כ צ"ל כמ"ש רב האי היכי דאיכא גלוי דעתא לא עלתה לו אבל היכי דהבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן יוצא ידי שנים דהא ליכא גילוי דעת. אע"ג דאיכא מחשבה דמנ"ל להרחיק הפלוגתא בין המקשן ומסקנא כ"ה. דהא להמקשן אפי' גלוי דעת לא מהני. שלפי האמת גילוי דעת מהני אבל במחשב' נשאר' סברת המקש' דלא מהני:

ומ"מ צ"ע דזה כו' ר"ל דגם דין זה דגילוי דעת ע"י אשרי לא ברירא למ"א וצ"ע. וכ"מ בח"ה ר"ל על גוף הדין דבמחשב' גרידא יצא. וז"ל הרשב"א שם מיהו אם לא הבדיל באחת או שהבדיל בשתיהן מחזירים אותו. דהא לא גילה דעתו דראשונה לא תהיה משום חובתו. דשמא אע"פ שלא הבדיל טוע' היה ואין מחזירים אותו וכן כשהבדיל אף בשניה אפשר דטעה בשני' ושלא מדעת הבדיל בה עכ"ל. ולמה נסמוך על סבר' דאפשר דטעה במקו' דאיכא לברורי ונשאלה את פיהו אם במתכוין לא הבדיל בראשונה או לא הבדיל בשני' או היה עפ"י טעות. אע"כ אפי' או' שנעשה במתכוין כדי שתהיה ראשונ' לתשלומין לא משגחינן במחשבתו כיון דאינ' ניכרת מתוך מעשיו דיש לתלות בטעות ולכך יוצא ידי שתים: