מחצית השקל על אורח חיים קד:ו

(ס"ק ו) אם שח. ועסי' קי"ד סעיף ז' דאם שח במזיד א"צ:

ועב"ח ר"ל דהרב"י חלק על תשו' הר"ג ב"ש. הובא בט"ז דפסק ששיחה הוי הפסק וכן פסק בו בש"ע. דהא הרב"י גופי' פסק לקמן סי' קי"ד דאם במזיד אמר בימות הקיץ משיב הרוח או ותן טל ומטר חוזר לראש וכי גרע אמירת משיב הרוח או ותן טל ומטר משיח' ולכן חלק הב"ח על הרב"י ופסק דגם שיחה במזיד צריך לחזור לראש וכ' דכן היה דעת הרר"ג ב"ש אבל ודאי הרב"י ס"ל הכא דאפי' שח במזיד אינו חוזר לראש כנראה מדבריו שכ' כאן בחבורו הארוך ע"ד הרר"ג ב"ש ע"ש. בעובדא דר"א כו' דף כ"ד ע"ב דר"א הוי אזיל בתרי' דר"י והוי קרי ק"ש כי מטי למבואות המטונפות אשתיק עד שיצא מן אותה מבוי. וא"ל לר"י להיכי אחזור. א"ל ר"י אם שהיתה כדי לגמור כולה חוזר לראש. ות"ל אפי' לא שהה כדי לגמור כולה הוא שח דהא שאלו להיכי אחזור אע"כ דבק"ש אפי' שח במזיד א"צ לחזור לראש:

בי"ד סי' צ"ט ס"ק ט' דקיי"ל אסור לבטל איסור לכתחלה ואם ביטל בשוגג מותר ואם ביטל במזיד אסור: ואם היה סבור שמותר לבטלו וביטלו מקרי שוגג ע"ש. ועיין במכות ריש פ"ב דף ז' ע"ב ת"ר בחייבי גלות כתיב בשגגה פרט למזיד ופריך הש"ס פשיטא בר קטלא הוא ומשני רבא באו' מותר שאני או' אומר מותר קרוב למזיד ולכך קראו בריית' מזיד. וכתבו התו' בד"ה אלא כו' וז"ל וקשה דגבי חלב וגבי שבת כתיב בשניהם בשגג' וחייבים בתינוק שנשבה לבין הגוים דה"ל אומר מותר וי"ל דשאני הכא גבי גלות דכתיב בשגג' יתיר' למעט או' מותר עכ"ל. הרי דבעלמא או' מותר שוגג הוא וגלות שאני דאיכ' קרא יתיר':

ובחידושי רשב"א רפ"ב דברכות כו' שהביא ראיה דבק"ש אפי' הפסיק ושהה כדי לגמור כולה יצא וז"ל והכי נמי משמע בההוא דרבי דף י"ג ע"ב דהוי קרי פסוק א' מק"ש ושונה לתלמידיו. וכשסיים תלמודו חזר וגמר ק"ש לדעת ר"ש ברבי עכ"ל ותקשי ניהו דהשיהוי לא הוי הפסק מ"מ הדיבור שלמד עם תלמידיו הוי הפסק אלא ע"כ בק"ש שיחה לא הוי הפסק:

ואפשר דוקא ששח בד"ת. והם דבריו מ"ש לעיל בעובד' דר"א ויש לחלק קצת ביניה':