מחצית השקל על אורח חיים קא:ב

(ס"ק ב) ולא כו' סי' ס"ב וסי' קפ"ה כצ"ל. והיינו לענין בהמ"ז דאי בירך בהמ"ז בלבו לא יצא:

דאל"כ ה"ל לתקן כו' דקי"ל כשהיתה תקנות עזרא קיים דבעל קרי אסור בתפלה מ"מ כשהגיע זמן ק"ש אמרי' דף כ' היה מהרהר בלבו הואיל וק"ש דאורייתא ואע"ג דהרהור לאו כדיבור ולא מהני לענין ק"ש מכל מקום אמרו חז"ל שיהרהר כדי שלא יהיו כל העולם עוסקים בקבלת עול שמים והוא יושב ובטל מה שאין כן תפלה אפי' הרהור לא התירו. ולפ"ד מ"א אדרבא בתפלה אף על גב דהיא דרבנן יותר ה"ל לחז"ל לחייבו מק"ש דכיון דהרהור לאו כדיבור לא עביד איסור אם מהרהר ויוציא בה ידי תפלה. דמיירי שמוציא משפתיו ומ"ש בלבו הוא לאו דוקא:

דכללא כייל. ר"ל הא דאמרי' בק"ש דבעינן שיוציא בשפתיו. לאו דוקא ק"ש אלא הוא הדין בכל הדברים דאפי' בתפלה דאם תמצא לומר בתפלה דכתיב ולעבדו בכל לבבכם סגי בהרהור כמ"ש לעיל אם כן כיון דלאו כלל הוא אם כן דלמא גם בבהמ"ז סגי בהרהור מצד טעם אחר וכמ"ש מ"א דכתיב וברכת גם בלב מקרי ברכה אע"כ ס"ל להרא"ש דמ"ש גבי ק"ש דבעי' דבור ה"ה כלל הדברים בין בבהמ"ז ובין בתפלה. אול' מ"ש מ"א בק"ש הטעם כדכתיב ושננתם בגמ' אמרו דכתיב שמע ישראל השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך: