מחצית השקל על אורח חיים א:יא

ס"ק י"א יר"מ כו' לפי שאינו באה כו'. ר"ל בשלמא עולה אע"ג דמכפרת על עשה ואפשר דלא עבר על מ"ע אעפ"כ מצי למימר יהר"מ כו'. דהא עולה בא נדבה. גם אין לך אדם בישראל שלא עבר על עשה וכדלעיל ס"ק ח' משא"כ חטאת. ומשמע דעת הרב"י שהטור כ' שאחר החטאת לא יאמר יהר"מ. אבל אחר אשם יאמר יהר"מ. וכ' הרב"י דאחר אשם תלוי מה"ט יאמר כיון דפליגי ר"א ורבנן בכריתות. דר"א ס"ל אשם תלוי בא בנדבה. וראיה דהא אי אחר שהביא אשם תלוי נודע לו שודאי חטא צריך שוב להביא חטאת. וא"כ על מה בא האשם תלוי אע"כ שהיה נדבה. וחכמים ס"ל דאינו בא בנדבה. ומה שמביא תחלה אשם תלוי כדי להגין עליו מן היסורים שראוים לבא עליו על חטאתו אשר חטא. והאשם מגין עד שיתוודע לו ויביא חטאתו ויתכפר. ופסק הטור כר"א אף דרבים חולקים על ר"א מ"מ כיון דמצינו שם בכריתות במשנה דבבא בן בוטא עביד עובדא בנפשיה כר"א והביא אשם תלוי בכל יום. אמנם אשם ודאי נסתפק הרב"י לדעת הטור אי יאמר יהר"מ אחריו דאפשר לומר כיון דשם אשם בא בנדבה דהיינו אשם תלוי מצי לומר אפילו אחר אשם ודאי אע"ג שאינו בא בנדבה. או שאחר אשם ודאי אין לומר יהר"מ כמו אחר חטאת. והטור לא היה צריך להזכירו שאחר אשם ודאי לא יאמר כיון שכ' שאחר חטאת לא יאמר ממילא ידעינן דאחר אשם ודאי ג"כ לא יאמר דחד טעמא לתרווייהו וזה נראה עיקר להרב"י ע"ש. וע"ז כ' מ"א דמשמע דעת הרב"י דלא כהטור אלא אפילו אחר אשם תלוי לא יאמר מדלא הזכיר בש"ע שיאמר יהר"מ אחר אשם תלוי:

רק כשהיה מונח לפניו חתיכה של חלב כו' הכי קיי"ל דבעינן אתחזק איסורא אבל אי חתיכה אחת היתה מונחת לפניו ואכלה. ולא ידע אם היתה חלב או שומן דלא אתחזק אסורא אינו מביא אשם תלוי. ואפילו בשני חתיכות דוקא אי כשאכל אחד מהן היה סובר ששניהן שומן. אבל אם בשעת אכילה נסתפק מיד אי מה שאוכל הוא חלב או שומן. הוי קרוב למזיד ואינו מביא אשם תלוי. וכן אי ידע בעת אכילה שא' מהן חלב אלא שהיה סובר שאותה שאוכל ודאי שומן. ואח"ז נודע לו שהיה ספק מביא אשם תלוי כן מבואר פ"ד דכריתות. ועיין בי"ד סי' ה' שכתב שם אי שוחט בזה"ז בהמה לשם קדשים הבאים בנדבה הבהמה אסורה דמחזי כאוכל קדשים שנזבחו בחוץ אבל אי שחטן לשם קדשים שאין באים בנדבה כגון לשם חטאת כשרה. דאי הוי בידו חטא שחייב עליה חטאת היה לו קול ע"ש. וכ' שם רמ"א דאם שחטו לשם אשם תלוי אסורה וע"כ ס"ל דאשם תלוי בא בנדבה. וכתב הש"ך הא דלא הגיה רמ"א פה שיאמר יהר"מ אחר אשם תלוי. היינו משום דמספקא ליה אי קי"ל דבא בנדבה או לא ולכן אזיל הכא לחומרא שלא יאמר יהר"מ שמא אינו בא בנדבה והתם לחומרא שמא בא בנדבה לכך אסורה:

וכתב ב"י בשם מהרא"י כו' ר"ל הם מפרשים דמ"ש הטור שגם אחר אשם יאמר היינו אפי' אחר אשם ודאי אע"ג דאינו בא בנדבה (דלא כע"ש דס"ל דלא באו להביא ראיה כ"א דקי"ל דאשם תלוי בא בנדבה). לבא כמו בנדבה. ר"ל אע"ג דהאומרו עכשיו לא נדר בנזיר. מ"מ כיון דבזמן המקדש היה בידו להביא את עצמו לידי אשם דהיינו שהיה נודר בנזיר מקרי כמו נדבה ויכול לומר יהר"מ. ועוד דמקרא מלא דנזיר מביא חטאת ולא אשם אלא א"כ נטמא דנזיר טהור כששלמו ימי נזירתו מביא שתי בהמות כבשה אחד חטאת וכבש עולה ואיל א' לשלמים. ואם נטמא מזין עליו בשלישי ובשביעי. ואחר הזאה ביום שביעי טובל את עצמו ובשמיני מביא שני תורים או שני בני יונה א' לעולה ואחד לחטאת. וכבש לאשם:

וא"ל דשאני אשם נזיר כו' ר"ל ונתיישב עכ"פ קושיא שניה דאחר אשם י"ל יהר"מ דמקרי בא בנדבה:

והכא אשם שפחה כו' כדאיתא שם בכריתות פ"ב מ"ב:

והב"ח כתב כו' וקשה כו' ידיעה בתחלה. ר"ל קודם שמביאו צריך שיהיה נודע לו שחטא. דכ' או הודע אליו חטאתו והביא. משמע כשהודע לו דוקא אז והביא כו'. ואף שמשמע שם מדברי רש"י כו' דהכי אי' שם אמר עולא למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה בעל כו' פירש"י וז"ל פלוגתא דר"ט ור"ע היא כו' ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי. ולא קי"ל הכי אלא דוקא כשבא על הודאי חטאת כגון אכל חלב. אז בא על הספק אשם תלוי. משא"כ מעילה אי ודאי מעל לא בעי חטאת אלא אשם ודאי אינו מביא על הספק אשם תלוי (ופי' היה לפניו ב' חתיכות אחד של קודש ואחד של חולין ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן מביא אשם תלוי). ומודה ר"ע שאינו מביא את מעילתו כלומר. קרן וחומש עד שיודע לו שודאי מעל שאז מביא קרן וחומש ואשם ודאי ר"ט אומר מה לו להביא ב' אשמות. אשם תלוי עכשיו וכשיודע לו שמעל אשם וודאי. ולא דמי לאשם תלוי דספק חטאת. דהתם ספקו איל (ר"ל אשם תלוי צ"ל איל) ודאי נקבה (ר"ל חטאת צ"ל נקבה) הלכך כי מתידע ליה בעי לאתויי נקבה. אבל זה ששניהן מין א' כו' שזה איל וזה איל יביא קרן וחומש ויביא איל ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי (ר"ל קרן וחומש) וזו אשמי. ואם לא עתיד להתוודע לי. אשם זה יהיה אשם תלוי וקרן וחומש יהיו נדבה כו'. אלמא לא בעי ידיע' בתחלה כו' עכ"ל ומדהוצרך רש"י לומר ולא דמי לאשם תלוי דספק חטאת דהתם ספק איל וודאי נקבה ת"ל שהחטאת בעי ידיעה בתחלה וא"א להתנות. דהא מזה דמתנה באשם הוכיח דאשם ודאי לא בעי ידיעה תחלה אע"כ דרש"י ס"ל דגם חטאת לא בעי ידיעה תחלה:

מ"מ למסקנא כ' ר"ל לדינא. דכן מבואר שם בגמרא דף ע"ב:

וא"כ אין מועיל כו'. ומזה תמה בתשובת של יעקב סי' ב' שדבריו סותרים זא"ז תכ"ד דא"כ מה מתפלא מ"א לעיל על הגאונים מהרי"א ומהרי"ח דעל חטאת היה ראוי לומר יהר"מ דהא חטאת נזיר בא בנדבה. וגם כתב שהחסידים היו מביאים חטאת נזיר כדי שיתכפרו בו שאר חטאים הא לא מתכפרים דבחטאת בעי ידיעה תחלה. וכ' וא"ל דדעת מ"א דבשביל ספק אסור להביא חטאת אבל אי צריך להביא חטאת בלאו הכי שאינו עושה איסור בהבאתו כמו הכא דצ"ל חטאת בשביל נזירותו מתכפר נמי מעבירות של חטאת שאינן ידועים לו. ז"א כדמוכח התם בשבת דף ע"א ברש"י ד"ה למ"ד כו' (הבאתי לעיל) אלמא לא בעי ידיעה בתחלה באשם ודאי קודם הבאת כפרתו דהא אתידע ליה ומכפר עליה עכ"ל. משמע אבל אי בעי ידיעה בתחלה לא הוי מכפר. אף דהתם אינו עושה איסור בהבאתו. דבלאו הכי צ"ל איל לאשם תלוי נמצא ממה נפשך עושה שפיר ואפ"ה לא הוי מכפר אי הוי צריך ידיעה מתחלה דגזרת הכתוב הוא וא"כ בחטאת דכ"ע מודים דצריך ידיעה בתחלה ודאי אין מועיל כלום על חטא שאין ידוע אף דצריך להביא בלאו הכי וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לא הוי צריך בעל התשובה להביא ראיה מאשם לפי הס"ד על חטאת. דכן מבואר להדיא גבי חטאת גופיה במס' כריתות דף ז' ע"ב ודף כ"ג ע"א דאין חטאת בא על תנאי מקרא דאו הודע אליו חטאתו והביא כגון ב' חתיכות א' חלב וא' שומן ואכל את הראשונה ובא אחר ואכל השניה. צריך כל אחד להביא אשם תלוי ולא אמרינן יביאו חטאת א' בשותפות ויתנו אם אני אכלתי חלב חלקך מחול לי ויהי' לחטאתי ואם אתה אכלת חלב חלקי מחול לך ויהי' לחטאתך (לאפוקי מר"ש שם) משום דבעי ידיעה ודאית ומ"א שהביא ראיה דחטאת בעי ידיעה בתחלה ממס' שבת. ולא אייתי ראיה זו מכריתות היינו משום דרצה להביא גם ראיה על אשם דל"ב ידיעה. ובשבת שני הדינים מבוארים במקום א'. גם רצה להקשות ע"ד רש"י שם. אמנם בעיקר קושיתו של בעל תשובת ש"י הנ"ל נלע"ד דודאי אם נסתפק לו אם חטא אינו רשאי להביא חטאת אפילו ליכא איסור בהבאתו משום חולין בעזרה אעפ"כ גזרת הכ' שלא להביא וכמ"ש בתשובה הנ"ל. אך אי נודע לו שחייב חטאת ודינו להביא חטאת כמו בנזיר אז ס"ל למ"א דמתכפרים לו גם שאר עבירות שחייב עליהן חטאת אף שעדיין לא נודע לו. והכי דייק קרא או הודע אליו חטאתו והביא. וכיון שנודע לו חטא א' שעליו מביאו כבר קיים הקרא ומכפר גם על שאר עבירות אף שעדיין לא נודעו לו. כך היה סברת מ"א. אלא שעדיין צ"ב האיך חטאת א' יכפר על עבירות הרבה. והא לכל חטא צריך קרבן בפ"ע. אפילו עבירה א' כגון אכל חלב ב' פעמים צריך להביא על כל אכילה חטאת בפ"ע. אם לא שהיו ב' האכילות בהעלם א'. ואולי חטאת נזיר שאני הואיל ועל עצמו של נזיר א"צ כפרה גמורה מכפר על שאר העבירות. אך העיקר נראה דמ"מ מכפר על שאר עבירות להגין מן היסורים או מקופיא:

דאשם ל"ב ידיעה בתחלה כו'. ובהכי מיישב' דעת הטור ר"ל שהטור כתב שאחר חטאת לא יאמר יהר"מ. ואחר אשם יאמר וכפי מה דאסיק מגן אברהם וכן נראה להרב"י עיקר דהטור מ"ש אחר אשם יאמר נתכוין לאשם תלוי. אבל אחר אשם ודאי לא יאמר. א"כ תיקשי דה"ל להטור לכתוב אחר חטאת ואשם ודאי לא יאמר. ומ"ש הרב"י דממילא נשמע כיון שכתב אחר חטאת לא יאמר ה"ה אחר אשם ודאי כנ"ל הוא קצת דוחק. אבל לפ"ד מ"א ניחא. דמה"ט שביק הטור אשם ודאי ולא כללו עם חטאת שהוא חלוק מחטאת. דבחטאת אפי' על תנאי לא יאמר יהר"מ דבעי ידיעה בתחלה. אבל אחר אשם ודאי עכ"פ רשאי לומר על תנאי כיון דלא בעי ידיעה בתחלה. אבל אחר אשם תלוי ס"ל להטור דרשאי לומר בלי תנאי דפסק כר"א דבא בנדבה כנ"ל. ובספר א"ר תמה על מ"א שכ' דאשם וודאי לא בעי ידיעה בתחלה. הא פסק הרמב"ם פ"ט מהל' שגגות דין יו"ד דאשם ודאי בעי ידיעה בתחלה. ולענ"ד אין זה תימא דהא לא כ' מ"א כן מדעת עצמו כ"א ליישב דברי הטור. א"כ י"ל דהטור חולק בזה על הרמב"ם ופוסק דאשם ודאי ל"ב י"ת. ופשטא דהש"ס משמע הכי דהא פי' הה"מ שם טעמיה דהרמב"ם דפסק דבעינן י"ת וז"ל בפ' כלל גדול אמרינן למ"ד אשם ודאי ל"ב י"ת בעל כו' וכ' רש"י דפלוגתא דר"ט ור"ע היא בפ' דם שחיטה דר"ע סבר דבעי ידיעה בתחלה ופסק כמותו עכ"ל. (וצ"ל דס"ל דר"ט היה חבירו של ר"ע ולא רבו. ועיין בכתובות דף פ"ד ע"ב) אמנם התוס' שם בשב' דחו פרש"י דהא בהדיא מסיק הש"ס שם בכריתות מדתנן שם דלא פליג ר"ע על ר"ט אלא במעיל' מרובה דניחא ליה טפי שיביא שני אשמות משיביא קרן וחומש עכשיו על הספק. דהא הקרן וחומש עולין יותר מדמי אשם אבל אי היא מעילה מועטת דהקרן וחומש אין עולין יותר מדמי אשם מודה ר"ע שיביא עכשיו אשם וקרן וחומש ויתנה כדאמר ר"ט א"כ מסיק הש"ס דע"כ תרווייהו בין ר"ט בין ר"ע ס"ל אשם ודאי ל"ב ידיעה בתחלה. וא"כ ע"כ צ"ל הא דאמר עולא למ"ד אשם ודאי ל"ב ידיעה בתחלה הוא ר"ט ור"ע ולאפוקי ממ"ד דבעי ידיעה בתחלה. אבל אנחנו לא ידענו מי הוא דס"ל כן דבעי ידיעה בתחילה וצריך טעם להרמב"ם למה פסק דבעי ידיעה תחלה. על כל פנים אין מן התימה אי נא' דהטור פוסק דלא בעי ידיעה תחלה:

ומ"מ אם ת"ח הוא מוטב כו'. ובס' לחם חמודות פרק הרואה סס"ק ס"ד כ' וז"ל אבל בשתים אני קורא תגר הא' מפני שמרבה בענינים הרבה ה"ה כעול על רובא דרובא וממעטים הכוונה ואין זה נכון כי טוב מעט בכוונה כו'. והשני' על מי שי"ל להבין וללמוד שנ"ל כי טוב לו תורת ה' ללמוד ויהי' די לו בתפלת החובה מאנשי כה"ג. ומה שנקבע פסוקי דזמרה ופרק איזהו מקומן שהן כחובה על הכל. ובמקום שאר התחנונים והקרבנות ילמוד. ובפ' מפנין מוכח בהדיא דתלמוד תורה כנגד כולם ואפילו עיון תפנה ע"כ אולם הכל לפי מה שהוא וסדר למודו וגם אפשר לחלקו לימים:

ובע"פ וח"ה (ר"ל חה"מ פסח) ועי"כ כו' הטעם דבע"פ לא היו רשאים להקריב תודה כיון שיש בחלות תודה מין חמץ. א"כ מחצות יום ואילך היו אסורי' באכילה. וזמן אכילת תודה הוא ביום שחיטתו ולילה שאחריו א"כ אי היו מביאין בע"פ היה ממעט בזמן אכילתו ועל ידי זה היה אפשר לבא לידי נותר קודם זמנו וזה אסור. ובחה"פ משום שיש בו חלת חמץ. ובערב יוה"כ כיון דבלילה היה אסור באכילה א"כ ממעט זמן אכילתו. ומה"ט כתב בתשובת שב יעקב סי' ב' דיום שאחר יה"כ לא יאמר פ' אשם תלוי וכ"ש שלא יאמר יה"ר אחריו. דהא תנן בכריתות דף כ"ה דאחר יוה"כ לא היו מניחין להביא את בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום (אבל) יום אח"כ לא הניחו להביא וא"ל המתן עד שתכנס לספק כי אפילו נתחייב אשם תלוי קודם י"כ מכפר אבל אשם ודאי וכן חטאת י"ל אף יום לאחר י"כ דע"ז לא כיפר י"כ ומי שנתחייב אשם ודאי או חטאת קודם יה"כ היה צריך להביא אחר יה"כ כ"ז מבואר בתשובה הנ"ל. ולפ"ד מ"א אין לומר בעיה"כ גם פ' חטאת ואשם ושלמים דבכלן ממעט באכילתן אי היה מביאן בעי"כ וכ"כ בס' פלתי בי"ד סימן ה':