מחנה ישראל צ

לידי קבורה דהיינו אם יש בית הקברות ישראל בתוך התחום המנהג שמוליכין אותו לבית הקברות (דאף דמת מצוה קונה מקומו ואין להוליכו לשום מקום מ"מ אנו שאנו שרויין בין אינה יהודים המנהג שמוליכין אותו לבית הקברות כמו שמבואר בשו"ע) ואם אין להם שהות לזה או שהוא רחוק יקברוהו בכל מקום שיוכלו אך לא על הדרך פן יאהילו עליו כהנים. והמנהג שמי שנהרג ובפרט אם ההריגה היתה ע"י עכומ"ז שאין מטהרין אותו רק קוברין אותו בבגדיו ומנעליו כאשר הוא נמצא

כ אף דכהן מוזהר שלא ליטמא למתים שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו מ"מ למת מצוה מצוה גדולה שיטמא לו כי אפילו אם היה כה גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בני ונזדמן לו מת מצוה חייב להטמא לו ואינו נקרא מת מצוה לענין זה אלא א"כ מצא ראשו ורובו אבל ראשו לבד אין הכהן מטמא לו. ואם מצא ראשו ורובו וקברו ואח"כ מצא עוד אבר ממנו קוברו. ואינו נדחה משום מת מצוה אלא איסור טומאה אבל לא איסור שבת ויו"ט ראשון ואפילו אם הוא מונח כבר כמה ימים בבזיון אלא יקבר ע"י אינם יהודים ועיין בא"ח (סימן ת כ"ו) שביום שני של יו"ט שאינו אלא מדרבנן מותר לקברו מדינא אפילו ע"י ישראל ומ"מ אם יש כותי טוב יותר על ידו

ג איזהו מת מצוה שמצאו בדרך או בעיר של כותים ואין לו קוברים וממקום שמצאו הכהן אין יכול לקרוא ישראל שיעלהו ויבוא להטפל בו ולקוברו אסור לו לזוז משם ולהניח את המת אפילו לילך לעיר להביא קוברים אלא יטמא עצמו ויקברנו אבל אם היו ישראל קרובים למקום המת שהמוצא את המת קורא אותם והם עונים לו ובאים לקוברו אין זה מת מצוה שיטמא עליה הכהן אלא קורא אותם והם קוברין. באו בני העיר אם יש כל צרכו מושך את ידיו ולעולם הוא מת מצוה עד שיהיו שם נושאי המטה וקוברים. וא"כ לפ"ז בעניננו נמי אם במקום שנזדמן המת מצוה יהודי לפני הכהן אינו יכול לקרוא ישראל שיעלהו ויבוא להטפל בו חייב להטמא לו ולקברו תיכף אם הממשלה מרשהו לזה

ד אף שמשתדלין בקבורת מתים עובדי כוכבים כמו בקבורת מתים מעובדי אל אמת מ"מ דין מת מצוה לדחות עבור זה קדושת כהן אין שייך בזה ע"כ יש לכהן ליזהר מלנגוע בם כי ידוע שדעת רוב הפוסקים שעובדי כוכבים מטמאין במגע ומשא כישראל אם לא שהוא מצווה ע"ז מאת הממשלה יר"ה

ה ודע עוד דבמקום שאין על המת ן מת מצוה יזהר הכהן מאד מלטמא לו כיון שאין עליו צווי מאת הממשלה בזה ואפילו במקום שנצטוה הוא ושאר אחיו ישראלים להתעסק בקבורת איזה הרוגים יתעסק הוא העיקר בחפירת הבור והם במגען ומשאן של המתים וכל אשר ימצא ידו לעשות בענין השמירה יעשה. ודע עוד דלאו דוקא למת בלבד הוזהר הכהן לטמאות עצמו אלא לכל טומאות הפורשות מן המת ג"כ הוזהר דכל טומאה שהנזיר מגלח עליה הכהן מוזהר עליה ולוקה כגון על כזית המת ועל כזית נצל (ר"ל ליחה היוצאת מן המת לאחר שנתעפש) ועל השדרה ועל הגלגלת ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי (שיוכל לחזור ולחיות אע"פ שאין כו כזית) ועל חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם שיצא מן המת ע' מגען ועל משאן ועל אהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו על אלו הנזיר מגלח ואם נטמא בהם כהן מן התורה ה"ז לוקה אבל טומאות שאין הנזיר מגלח כגון בית הפרס (דהיינו שדה שנחרש בו קבר) וגולל (רש"י ורמב"ם מפרשים שהוא מה שנותנין על הקבר לכסותו דפים או אבנים יהיה איזה דבר שיהיה ולר"ת גולל הוא מה שאנו מעמידין על הקבר לציון מה שאנו קורין מצבה) ודופק (הוא מה שסומכין בהם הגולל) ורביעית דם והנוגע באהל המת על אלו אין הנזיר מגלח ואין הכהן לוקה אבל איסורא מיהו איכא (ויש