מבי"ט חלק ג קמב

כל שם יש להסתפק אם תכתוב ה"א בסופו או א' אושעי' עקיב' סעדיה כל שהוא בלשון הקדש לא תמצא במקרא כי אם בה"א אדם שנשתנה שמו מחמת חולי יכתבו שם אחרון קודם אע"פ שקורין אותו תדיר בשם הא' לאיש יכתוב פלו' דמתקרי' ולאשה שנשתנה שמה דמתקרי' ועיין בתרומת הדשן קל"ח שם משלם חסר וכן הוא בעזרא קלונימוס מלא:. פינחס מלא. אבשלום או אבישלום עיין בתוספתא ריש פ' דייני גזלות: אביגדור יש ספרים שכתוב מלא ויש חסר בד"ה דוד חסר ואם יש דויד מלא יו"ד הוא כדי שלא יעלה בגמטריא כמו דואג פדהצור עמינדב תיבה אחת בשורה אחת גט שהיה כתוב בו משלם בן אורי המכונה ביבש פסלוהו כי המכונה חוזר למשלם והיה צריך לכתוב משלם המכונ' ביבש בן אורי בנימן חסר מומר יכתוב לו שם של יהדות וכל שום וחניכ' אין כותבין אלא פלוני בן פלוני ולא חכם ולא מהר"ר אשה שהוא ספק אם היא בת כהן או בת לוי כתב הרב הנז' שיכתבו שני גיטין אבל אנחנו נוהגים שלא לכתוב לא כהן ולא לוי אלא פלוני בן פלוני כשנותנין שני גיטין כשיש ספק בשמות נותנין שניהם ביחד לידה וצריך שיכוין שתתגר' באותו שנכתב כדין ירחמיאל ביו"ד ויש מהם חסר היו כותבין אותו גרשם גרשן כמו שקוראים אותו ועל עובדיה ששאלת אם מלא או חסר בכ"ד הגדול של דפוס חזון עבדיה חסר וכן כל עבדיה שבמלכים חסר וא"ו ובכ"ד גדול של קלף א' כל עבדיה ועבדיהו חסר ובכ"ד אחר קלף כל עובדיה ועובדיהו מלא לכן נ"ל שתכתוב עבדיה חסר. כתיבת הזמני' אייר בב' יודי"ן כסלו חסר הב' יודי"ן תמוז מלא שמנה חסר שלשה שלש חסר שלישי רביעי חמישי מלא ששי בלא יו"ד ביום מר"ח אייר יכתוב ביום ל' לירח ניסן שני ר"ח אייר וכן בכל ר"ח שהוא ב' ימים ויש מי שדוחה מלכתוב הגט באותו יום וכן כשיש ב' ימים ר"ח יכתוב באחד לירח פלו' ויש דוחין ליום אחר יש חלוק בר"ח אם יכתבו ביום א' בחדש כמו שכתוב בתחילת חגי או באחד לחדש כמו שכתוב בחומש הפקודים באחד לחדש השני ועל זה יש דוחים ליום אחר אדר הראשון ואדר השני וחסר יו"ד בין שי"ן לנו"ן באחד ועשרים ולא בעשרים ואחד ימים בלשון זכר בה"א ארבעה שלשה ושנים בלשון נקבה בלא ה"א שלש ארבע חמש בימים עד עשרה יכתוב ימים מכאן ואילך יום אח' עשר יום שנים עשר יום וכן כלם כתיבת הגט יצוה לסופר בפני עדים כשרי' לכתוב גט לשם אשתו פלונית בת פלוני עד שיהא כשר לדעת הרב וכן יאמר לעדים אתם פלוני וכו' חתמו בגט זה לשם אשתי פלו' בת פ' בגט שיהיה כשר לדעת הרב קודם כתיבה יבטל המודעות וכל דבר שגורם לבטל הגט ושמגרש לרצונו בלי אונס ובמומ' אין צריך להזכיר לו אונס כי אפי' באונס מותר כשיאמר רוצ' אני יאמר העד בשעת חתימה אני חותם לשם פלוני ימסור הדיו והקולמוס במתנה לבעל וזו היא לכתחילה. כי כשכותבין גט למי שצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום גט כריתו' לאשתו אינו מוסר דיו כי אינו מצוי לפעמים כשהולך אדם לדרך במהירות ואין שהות לכתוב גט ליתנו הוא שירצה שלזה ע"ת צריך שיהיה הוא מצוי שם עד שיכתבו ושלא יזכור שום תנאי קודם כתיבה אלא בשעת נתינה ואין שהות בזה לכתבו בפניו וליתנו הוא בידו ואינו יכול לומר לסופר ולעדים שיכתבו ושיותן ע"י השליח על תנאי שלא תהיה מגורשת אלא לזמן פלוני או תנאי אחר שכיון שמזכיר תנאי קודם כתיבה פסול או בטל אליבא דמאן וכשאין שהות לזה אני מצוה שיאמר לסופ' שיכתוב גט כשר לאשתו ושיחתמו העדים בו וא' מן העדים או הסופר או אחר יהיה שליח לתתו לאשתו ויאמר לה הרי זה גיטך ששלח ליך בעליך פלוני בן פלוני ולא תתגרשי בו אלא לסוף ב' שנים מהיום או ג' שזה הוא גט שדומה לתנאי ואינו תנאי וצריכה לשמור הגט עד סוף הזמן ואז תראה הגט לפני ב"ד ותהא מגורש' מאותו היום והלאה וזה אני עושה בדוחק כשאי אפשר לכתוב הגט בפניו כמו שכתבתי מפני התנאי מפני שיש חשש בגט זה שמא ימות תוך הזמן ולא יחול הגט לאחר מיתה אם אין לו בנים ולכן אין עושין זה אלא כשיש לו בנים או אין לה יבם ובדוחק עושים אפי' אין לה בנים ויש יבם: שאלה ס ראובן ושמעון הדרים בעיר פלוני' והיו מתפללים בכנסת אחת מארבעה אשר היו במדינה ובאותו הכנסת היו קובעים תפלתם ונותנים נדבותם תמידין כסדרן מדי חדש בחדשו ומוספין כהלכתן מדי שבת בשבתו ובחג ויום מועד כל איש אשר ידבנו לבו וכל אשר נשאו רוחו להקדיש ולהרים ידיו תביאנה אשר הוקדש ואשר הורם ויתנהו על יד איש טוב גזב' הכנס' אשר בידו כלי הקדש וכל תרומות זהב וכסף הוא העומד על הפקודים אשר פוקד על פי כל אנשי הקהל על מלאכת עבודת הקדש ראשון לכל דבר שבקדושה לפזר ולתת לאביוני' די מחסורם מדי שבוע בשבוע כי באמונה הם עושי' ויהי היום יום כפורים הוא לאל נורא עלילות בתת איש כופר נפשו לה' לכפר בעדם אחת בשנה בקרו' איש להשתחות לפני מלכו של עולם את כל הון ביתו יתן ואת כל אשר לו בעד נפשו הכריז שמש הכנסת לכל מרים תרומת כסף לאמר כל נדרי ולהוציא ספר זה אומר בכ"א וזה אומר בכ"ה נשאר על ראובן בכ"ה פרחים ובשמיני חג עצרת כדת להיות לעד לאות לשמוח בחגם שלש פעמים בשנה כאשר צוה ה' צבאות וכרוזא קרי לכל אשר נדבה רוחו להיות מסיים ומתחיל תורת אלהינו: ואחרי אשר היו ארבעה או חמשה יחידי הקהל נותנים כך פרחי' להיות א' מהם מסיים וא' מהם מתחיל הוסיף שמעון עליהם ולהפיק רצונו שראו כי היה חפץ בדבר לא ענו עוד ונשאר עליו בכך פרחים ויהי אחרי זאת אין מוקדם ומאוחר פרחה האיב' בין ראובן ושמעון ושארית הקהל ויתנכלו שניהם וירגנו באהליהם ומלבם יוציאו מלין הבל ואין בם מועיל וכל יום ויום המחלוק' הולך ורב על דרך אחד לא ימשכו ועל דעת א' לא יסמכו זה הין וזה לאו בהא מכלל לא תעשה ורפיה בידיה סרו מהר מן הדרך דרך האחו' ויקהלו שניהם וקרוביהם וכל הנלוה אליהם ויועדו עדה ויאמרו נתנה ראש ונעשה לנו שם קהל בפני עצמו ויאמרו ידינו רמה וימהרו לעשות אותו ויצאו שניהם וכל עדתם כמו עשרה אנשים ויאמרו כי לא רצו לתת המעות אשר לקחו בם המצות יום כיפורים ושמיני חג עצרת ושארי' חשבון הצדקה כאשר כתב בפנקס הגזבר כי לבדק ביתם אשר עשו יתנהו: והגזבר טוען כי הצדקה נדרו אותו לדעת רוב אנשי הכנסת והם המעוט ושאינם יכולים לשנות כיון שזכו בהם העניים ויד העניים על העליונה ועוד שכיון שהמצות היו ביד אנשי כנסת אשר נשארו בהם והם הותירו ולקחום מידם למלאת רצונם והעניים נשארו כולם על גזבר הכנס' לחלוק די ספוקם בכל שבוע כמנהג ואפס כסף בכיסה של צדקה לתתם שאול ישאלו מעמם את המעות אשר הם חייבים לחלקם לעניים והם הקשו את ערפם לתת מאומה מאנו שמוע ובהיות כי העניים האומללים צועקים ופיהם אל חיכם דבקה ברעב ובצמ' ובחוסר כל. והגזבר אין לאל ידו כי תם הכסף חנון יחנן קולו אל מול הדרת יקרת צפירת תפארתכם הורונו הורונו אתם אדם רועי צאן ישראל אשר המשרה על שכמם ישאו. תורו הדין המשפט והאמת על מתכונתו באר היטב הדין עם מי או עם ראובן ושמעון ויעלה בידם לשנות כפי רצונם או עם הגזבר ויוכל לכופם בדין לתת המעות לענייהם כאמור ומגחלת שלהבת דבריהם דברים ישרים ותורת אמת לא נטה ימין ושמאל מיני הדרך אשר תאמרו נלך בה ולאל חי נתחנן ירוממכם יגדלכם ינשאיכם ויעלכ' למעל' למעלה על גפי מרומי ההצלחות ולאלהי הצבאות נפרוש כפינו יראה בעניינו ויוציא לאור משפטינו יקום את סוכת דוד הנופלת בימיכם ובימינו תושע יהודה ובא לציון גואל: תשובה תנן בפרק קמא דקידושין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ופי' אם אמר שור זה עולה אפי' בסוף העולם קנה כמו אם היה מושך ההדיוט הבהמה ותניא בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה מחייב עלה לאלתר ועל זה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות מתנות עניי' הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפי' האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי סלע זו לצדקה חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר חייב בבל תאחר כו' וכן כתב ביורה דעה סימן רנ"ה אמירת אדם לגבוה וכו' ופירוש מי שנדר לצדקה אינו יכול לחזור בו ע"כ ותניא נמי בפיך זו צדקה וכתי' יצא מפי צדקה אלמא בדיבור מחוייב הוא לאלתר דהא קיימי עניים וכתב הרא"ש ז"ל דיכול אדם להפריש מעות לצדקה שיהיו מונחים אצלו ליתנם לעניים מעט מעט ואינו עובר ע"כ. כל זה הוא כשנודר מדעתו לעניים שנותן הוא עצמו מיד לעניים או מעט מעט כשהפרישם אבל בקופה שנודרים לתת בכל שבוע או בכל חודש חייב לתת ביד הגבאי ומי שישב במדינ' שלשי' יום כופין אותו ליתן צדק' לקופ' עם בני העיר כמו שכת' הרמב"ם שם ומעל' הצדק' היא הנותן ולא ידע למי נתן וגם העני לא ידע ממי לקח וקרו' לזה הוא הנותן לתוך קופה של צדקה ולכך כופין ליתן לקופה והקופה לעניי אותה העיר בלבד כמו שכתב שם. ונלמוד מכאן כי כשיש כמה בתי כנסיות בעיר ומחלקים ביניהם עניי העיר ויש קופה בכל קהל וקהל כל מי שהוא קבוע להתפלל באיזה קהל מהם חייב לתת קופה באותו קהל כי על דעת כן הם נותנים קופה בכל קהל שיתחלק לעניי אותו קהל ולא לקהל אחר כמו קופת בני העיר שאינה נותנת אלא לעניי אותה העיר וכן כשעושי' נדבות בקהל שאינו מספיק מה שנותנים בקופה חייבים כל בני הקהל לתת מה שהתנדב כל א' לגזבר אותו קהל שהרי הוא כמו הקופ' לחלק לעניים של אותו קהל וכן כל מה שמתנדבים בעלייתם לספר תורה בסתם צדקה הוא לעניי הקהל ההוא כי על דעת כן מתנדבים ואם אח' עוקר דירתו מן העיר חייב לתת כל מה שחייב לשעבר לקופה או לכל מה שהתנדב בבית הכנסת אפי' מי שהלך בסחורה ופסקו עליו אנשי העי' שהלך שם צדקה הרי זה נותן לעניי אותה העיר אלא א"כ היו רבים שנותנים כאן וכשבאי' מביאין אותה עמהם כמו שכתבו המפרשי' ז"ל וכמ"ש פרק בני העיר וכל שכן כשהוא מבני עיר זה שאעפ"י שעוקר דירתו חייב ליתן כל מה שחייב מקופה לצדקה והוא הדין למי שרוצה לקבוע בקהל אחר שבעיר אם יש לו רשות לזה שחייב לפרוע לגבאי כל מה שהתנדב שהרי כל קהל הם כמו עיר א' כיון שהעניים ידועים לכל קהל וקהל ואתאן לנ"ד על ראובן ושמעון שקנו מצות ס"ת של כל נדרי והמסיים והמתחיל בשמיני חג עצרת בכמה פרחים והחזיקו במצות הנז' שעשו אותם ואח"כ לסבה מה יצאו מב"הכ לב"הכ אחר או שרוצים לבנות ב"ה אחר לעצמם ולקרוביהם והנלוים עליהם דפשיטא שכול' חייבים לפרוע המצות שקנו וכל מה שחייבים לקופה ולצדקה עד עת שיקבעו עצמם בבית הכנס' האחר או יעשו ב"ה אחר ובפרט בענין המצות שקנו הם חייבים כיון שכב' עשו המצוה שקנו כי אפילו בהדיוט בעין זה שאמר לראובן ד"מ תניחני שאכנס לכרם שלך לאכול אשכול ענבים או ב' תאנים ואתן לך כסף א' ונכנס ואכל חייב לפרוע לו אפי' בדיבור אם אין בו אונאה והכא בהקדש אין אונאה בהקדש דכתיב לעמיתך וכ"ש כשנדר מעות לעשות מצוה ועשא' אפי' בכמה פרחים חייב לפורעם בבית הכנסת שעשה המצוה כמו כוס של ברכה ששוה מ' זהובים ואפי' שלא היה עושה עדיין המצוה היה חייב לפרוע ויעשה כמו מי שהקדיש שדה ופודין אותו דתנן בערוכין אמר אחד הרי היא עלי בעשר סלעים ואחד אמר בעשרים ואחד בל' וא' במ' ואחד