מבי"ט חלק ג קלב

אותו אז ולא היה שהות לשינוח מרוגזו וישוב ויתנחם על המודעא הגדולה שמעידים שעשה באותו יום ט"ו אלול ובאותה שעה שאמר שלא היה יכול לסבול שנראה שהכוהו על כך כיון שאמרו הם שהכירו אונסו שהוא כל מה שכתב במודעא והוא תלה הסתלקות אונסו על קריעת המודעא קרע בית דין אם היה מגרש ברצונו שנסתלק אונסו היה אומר עשיתי מודעא אם נכתבה הביאו אותו וקרעוה אלא ודאי אם נאמין לעדים לא נסתלק עדיין האונס כשצוה לכתוב הגט ומה שהביא ממה שכתב הר"ן ז"ל שאעפ"י שאנו מאמינים באונסו וכו' אפילו הכי כל שחזר ובטלן יש לנו לומ' שנסתלק אונסו ושחזר ונתרצה זהו שהיה שהות וזמן בין האונס ונתינת הגט לשנוכל לומר שנסתלק האונס וכמו שכת' מהרר"יק ז"ל שורש ס"ג על דבר הגט שמתחלה נאסר הבעל ולבסוף הותר וגירש בביטול מודעות לפי דעתי באנו וכו' והיכא שהאנס מאנס לעשות דבר אחר ושוב מתירו מאותו אונס ולמחר מבקש ממנו לעשות אותו מעשה עצמו אשר עליו אנס אותו מתחילה מאן לימא לן דלא חשיב אונס כיון שבידו לחזור ולאנוס אותו כבתחלה וכ"ש באיסור אשת איש החמור שראוי להחמיר עליו כמו שכתבתי וכו' ואח"כ כתב ואשר שאלת היכי שאנסו אותו ליתן גט ויהיה מא' שאין כופין להוציא כו' ואח"כ נתפייס ליתן גט אם מחמת ממון אם מחמת יראה כו' ומכירים אנו שמגרש לאונסו במה יודע שנסתלק האונס כו' לע"ד נראה דודאי עומד הוא בחזקתו הראשו' עד שיתברר לנו שנשתנה הענין כלומר שאין ביד האנס לאונסו כאשר בתחלה דאז אין לתלות ולומר מחמת האונס הראשון עשה כיון שנשתנה הענין חשיב כדברי' שבלב אם באנו לתלות ולו' שעוד ירא פן יאנסנו פעם שניה כיון שהסבה הראשונה הלכה לה ואע"ג דאפשר לומר דעדיין יש כח ביד האנס לאונסו מ"מ כיון שתשש כחו בקצת אין לנו לבדות מלבנו אונס אחר כדי לבטל המעשה הנעשה בפנינו דחשיב כדברים שבלב עכ"ל הרי שאין אנו אומרים שנסתלק האונס כשיש ביד מי שאנסו בתחילה כח לאנסו עתה אעפ"י שהתירו אותו וגם לידע שנסתלק האונס צריך שיתברר לנו שנשתנה הענין שאין ביד האנס לאנסו: ובנידון דידן באותו עת שהיו אונסים אותו ועשה המודעא בפני העדים שראו אונסו הביאו מבית הסהר וגרש אפילו שבטל כל המודעות דרך כלל על כוונה זו בא מבית הסהר שאמר לעדים שלא יוכל לסבול היסורין שראו הם ושהיה מודיע להם שהיה מבטל כל הביטולין שיעשה ושמודעתו היתה קיימת לעולם והרי הוא גלוי כי לאונסו גרש כיון שאנו מאמינים את העדי' כי לא היה שום טעם ושום שהות זמן לשנאמר שנסתלק האונס: עוד יש רעותא בגט זה ממה שכתב החכם נר"ו שהיו וירגיטאש בשעת כתיבת הגט ונתינתו אלא שהעידו אנשים נאמנים שלא היו שומרים אותו בשביל הגט אלא בשביל ד' אלפים שהיה חייב לפלוני והיה ירא הבעל חוב שמא יברח אחר נתינת הגט ויפסיד מעותיו ולכן הפקיד שומרים וכו' והראיה שאחר כך הוליכוהו לבית הסהר וכו': ואפילו שהיה כך שלא באו הוירגיטאש אלא על החוב אולי הוא חשב כי גם על נתינת הגט היו באים כיון שבאותה שעה הוכה שם בבית הסהר על נתינת הגט כפי עדות העדים ומפני האונס שבפניו יגרש: שאלה מב אשת איש אומנית שאמרה ששלחה הכלי על ידי הקטן שחייבת לשלם ואמרה בעלת הכלי שהוא שקר ושהוא בידה חייב' להחזירו לה תשבע שאינו ברשות' שנתנתו לקטן ומה שכתב הרא"ש ז"ל כשכפרה אין אני רגיל להשביעה כיון שאם היתה מודה אין לה ממה לשלם הכא בנידן דידן אם מודה חייבת להחזירה לה ואם מכרה אינה מכירה ואם אין הקונה מצוי אם יש לה שום דבר ממה שמכרה תשלם ואין הבעל יכול לעכב שאין לו שום זכות בכלי של אחרים או במה שנשאר ממנו ואפילו הוציאה מה שקבלה מן הכלי בבית אם נהנה בעלה במה שהוציאה בבית יפרע מה שנהנה והשאר לכשתתגרש או תתאלמן תפרע היא ומעתה יכתבו פסק דין עליה כל זה שאין נכסי צאן ברזל או נכסי' משועבדים אלא כתובת מנה מאתים ותוספות לבד אבל אם יש לה תמכור בטובת הנאה כמו שכתוב בחושן משפט ויכרחהו בית דין על כך שאלה מג ילמדנו מרנא ורבנא בית של שני שותפין שאין בה דין חלוקה ובאו לבית דין לדין בגוד או אגוד ופסקו בית דין לעלות בדמים והעלו בדמים לפני ב"ד וכל אחד הוסיף על חבירו עד שעלה לסך יותר משוויה שלשה פעמים עד שנשאר על אחד מהם ונתרצה המוכר למכור והקונה לקנות וקוד' שהחזיק הקונה באחד מהקניינים חזר בו המוכר ואמר שלא היה בדעתו רק על תנאי אחר שלא הוזכר אז בב"ד והקונה אומר אני קניתי בלא שום תנאי בעולם והילך מעותיך ויש מי שהורה דלא מצי הדר ביה המוכר מאחר שנעשה המכירה בב"ד ועל פי ב"ד אעפ"י שלא החזיקה קונה באחד מהקניינים ולא נהירא בעיני דמאי רבותא במה שנעשה בב"ד מאחר שלא קנה בא' מהקניינים נ"ל דמצי הדר ביה וכן בטור ח"ה פרק קע"א סי' ל"ג וז"ל וכי תבע חד לחבריה בדינא דגוד או אגוד אעפ"י שנתרצה השני לגוד או לאגודי לחבריה בסכום שהסכימו עליו יכול התובע לחזור בו וכו' כל זמן שלא הקנו זה לזה באחד מן הקנייני' וכן נתבע נמי יכול לחזור בו מגוד לאגוד או מאיגוד לגוד כל זמן שלא יקנה זה לזה כו' אלא שאיני סומך על דעתי במקום שיש מורה צדק זעירא דמאן חבריא מנחם בכמ"ר יעקב זלה"ה יכול החכם החתום למעלה לסמוך על דעתו מאחר שלא קנו באחד מן הקניינים יכול לחזור בו וכן מן הראיה שהבי' גם כי לא נזכ' שם שנתרצו בפני ב"ד הדין הוא כך אפי' בפני ב"ד יכול לחזור וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות סנהדרין על מי שקבל עליו קרוב או פסול לדון או להעיד או מי שנתחייב שבועה בב"ד ואמר לו דור בחיי ראשך או מי שהפך השבוע' על היסת של חברו או מי שלא היה חייב שבועה ואמ' אני אשבע לך בכל אלו אם קנה מידו אינו יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו כמו שכתב שם וכל שכן בנדון דידן שהוא קנין קרקע שיש מי שסובר שדין קנין אינו בלא כסף כמו שנר' ממה שכתב הרב מ"מ בפ"ה מהלכות מכירה והר"ן כתב בהלכות פרקא קמא דקדושין והיכא דקנא מיניה בקניין סודר כתב הרב אל בר"גלוני ז"ל דפלוגתא בין רבוותא דאית מאן דאמר דדיני בשטר ולא קנה עד שיתן דמיה וכו' הכלל שיכול כל אחד מהם לחזור בו נאם המבי"ט: שאלה מד ראובן מכר לשמעון מנטש על מ' פרחי' ונתחייב לפרוע לו עליהם בככר אחר בקאם מהטוב שהביא כבר מהיום עד סוף החדש כ"ב פרחי' והשאר יתן לו פוסטיטי מהיום עד סוף תשרי כל ככר כ"ה פרחי' בלי שום עיכוב וכו' ובלי שאלת זמן וכו' ועבר זמן סוף החדש והוזל או הוקר הבקם והפושטיטי אחר הזמן אם הוקר אומר שמעון שאינו רוצה לתת לו אלא מעות ואם הוזל אומר ראובן שאינו רוצה אלא מעות ב' פרחי' יורנו רבי' הדין עם מי: תשובה אם היה לו לשמעון הבקם לתת לראובן בזמן שקצבו ביניהם אף על פי שהוזל כשנתנו לו מ"ב פרחים או מ"ה פרחים או הוקר ששוה יותר מנ' או מ"ה הוא שאין אחד מהם יכול לעכב מלקבל או מלתת הבקם והפושטיטי על הסך שכתבו קודם אעפ"י שעתה שוה פחות או יותר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ט' מהלכות מכיר' על גזבר שקנה להקדש ונתן דמים אם הוקרו קנה בדין תורה אעפ"י שלא משך שהכסף קונה מן התורה משמע דלהדיוט נמ' אם קנה קנין טוב כנדון דידן שנטל קנין אם הוקר קנה אפי' מדרבנן גם אם הוזל ברשות הקונה הוזל דדוקא גבי גזבר אמרו שם אם הוזל חוזר שהרי לא משך אבל גבי הדיוט אם קנה באחד מן הקנייני' כמו בקנין ברשות הקונה הוזל אבל אם עבר הזמן והוזל אחר עבור הזמן יכול ראובן לעכב שלא לקבל אלא מעות או יותר מככר מכדי מה שהוזל שאם היה נותנו לו בזמן שקצב עמו היה שוה כ' והיה מכרו כ"ב שלא היה ממתין עד שיטול ודמי להא דפ' החוב' שבת דהדקיה באונדרונה ובטליה שחיי' דמי שבתו ואע"ג דכת' הרא"ש שאם כבר היה בחדר וסגר עליו דהוי גרמ' הכא שאני דמעקרא הכניס הבקם לביתו ואם עבר הזמן והוקר אחר כך גם כן יוכל שמעון לערב שלא לתת לו כי אם במעות או פחות מככר בכדי מה שהוקר שאם יתן לו ככר יראה רבית כי מפני שנתארך זמן הפרעון נותן לו יותר אלא שיש לומר כיון שאינו נותן אלא ככר כמו שהתנה אף על פי ששוה עתה יותר מב' אינו רבית אם היה אצלו ככר בזמן הפרעון כי מה שהוקר אחר כך ברשו' ראובן הוקר כיון שהיה חייב שמעון לפרוע לו בהגעת הזמן והיה כבר בידו כי אז לא היה שוה יותר ומה שהוקר אחר כך הוי כמי שהוקר ברשו' ראובן אבל לא היה אצלו בזמן הפרעון כמו זה הככר שנותן לו עתה אחר הזמן אלא שהיה לו קצת בקאם כשקנה המנטאש מזה לתת לו בקאם בסך ידוע לא היה יכול למכור עליו כמה בקם אחר דדוקא בהלואה הוא דלוה על סאה א' שיש לו כמה סאין ולא במכר ודוקא בפירות ולא במיני סחורה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות מלוה מההיא דביקש ר' ישמעאל לעשות כן בכל פשתן ולא הניחו ר' שאין מיני סחורה. מצוין בפירות: שאלה מה משנת הרצ"ב שנת שמטה עד שנה זו שנת תשל"ד שהם שנות ששה שני שמטו' כתבתי בכל שמטה מהן שפירות הגדלים בקרקע הגוי בא"י שאינם חייבים בתרומות ובמעשרות בשנת השמטה אפי' מירחן הישראל כמו היין שהוא ממורח ע"י ישראל וגם שהגדל בקרקע הגוי בשנת השמטה יש לו דין פירות שביעית כמו שכתו' בתשו' תשובה י"א כו' ורכ"ד וש"נ כי גם כי בתשובות הראשונו' הבאתי הראיות הנז' עם כל זה בכל שנת שמטה הייתי מוסיף לקח בראיות ממה שנתחדש לי מספרי' ופוסקים שלא הבאתי קודם ומי שירצה יעמוד על עיקר הראיות בתשוב' שהזכרתי ועתה בשמטה זאת שנת השל"ד אשר יש כמה בעלי תורה יראי ה' ובעלי מעשה אשר נדבה לבם לנהוג דיני שמטה נדרשתי מקצתם להורות להם באי זה אופן יתנהגו באכילת הפירות או תבואה שגדלו בא"י בקרקע ישראל ושגדלו בקרקע של גוי במירוחו או מירוחי ישראל כדגן ותירוש ויצהר ושאר אילנות וירקות בארץ ישראל ובכיבוש ראשון ובעבר הירדן ובסוריא וחוצה לארץ קודם הביעור ואח' הביעור במיני האוכלי' שהם עיקר המזון דגן תירוש ויצהר והזרעני' והירקות ומאכל בהמ' ומיני סמנים וכיוצא בהם רוב שנת שביעית אנחנו אוכלים דגן תירוש ויצהר ממה שגדל בשנה ששית כדכתיב וכי תאמרו מה נאכל וכו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השני' שהתבואה והזרעונים של שנה ששית כלם נגמרי' בשנה הששית כ"ש דאזלינן בהו אחר השליש בתבואה וזתים כדאמרינן פרקא קמא דר"ה ורבי' שמשון פרק ב' שביעי' וכן רוב פירות האילן מהם היה יכול האדם להתפרנס כל שנת שביעית כפשטי' דקרא וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת' את התבואה לשלש השנים ואפילו בצלי' ושומים הם ניכרים אותם שהם משנת ששית כמו האפונים והפולים ושאר זרעונים שהם ניכרים גם יכולי' לקנותם קודם שיגדלו הזרעוני' של שנה שביעית והירקו' שאינם מתקיימי' אין שום דרך לאכלם בשביעית משנה ששית דאזלינן בהו אחר לקיטה אלא שמסתפקים בירקות של גוים בקדושת שביעית בא"י ויין ושמן כיון שראויים הענבים והזתים לאכל'