מבי"ט חלק ב צו

הוא באונס ובטל ומבוטל וכל קנין שאקח לבטל מודעא זו מעתה קנייני לא יהא קנין ושבועתי לא תהא שבועה ומכורתי לא תהא מכירה ופשרתי לא תהא פשרה והודאתו לא תהא הודאה בכל מה שאודה לו וכל שטר וכתב ומעשה על ענין זה הכל יהא בטל ומבוטל ביטול גמור כי איני כותב לו שום דבר אלא מפני האונס שאתם יודעים כי אין בדעתי להקנות לו מעולם דבר ולא להתפשר עליו בשום אופן ענין זה מהבתים הנז' כי אם בדין תורה ואנו העדים ידענו שראובן הנז' אנוס הוא והכרנו באונסו ומסר מודעא זו בפנינו להיות לו לזכות וראיה לתבוע זכותו משמעון הנז' כל זמן שירצה בדין התורה והיה זה ביום פלוני משנה פלונית והכל שריר וקים פלוני ופלו' עדי': תשובה גם כי כתוב בשטר המכר שביטל כל מודעות עד סופן אם עשה קודם מודעא שבטל ביטול המודעא שיעשה אחר כך בשטר המכר מה שבטל במכר הוא בטל והמודעא ראשונה שביטל ביטול המודעא של המכר קיימת והמכר אינו מכר כיון שבשעת המודעא אמר כל קנין שאני לוקח לבטל מודעא זו יהיה בטל שאיני נוטל קנין אלא מפני האונ' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו ושאר המפרשים ז"ל ואם כן מודעא זו שבנדון דידן מבטלת המכירה ואם פסל בשטר המכר העדים של המודעא כתב הרשב"ם שהוא תקנה לביטול המודעא שהרי שם אותם לגבי הפשרה כעדים פסולים וכענין שאמרו בנאמנות וכתב שכן כתבו אחרים והראב"ד ז"ל כתב על דברי הרשב"ם פ' חזקת הבתים שנ"ל שאם מסר מודעא אף על פיסול עדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונס הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא על זה ולפיכך קיימא לן היכא דידעו באונסי' ומסר מודע' על המוכר ועל כל הביטולים שיעשה ואף על פיסול העדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה ובנמוקי יוסף כתב לשון זה בפרק חזקת הבתים נאם המבי"ט: שאלה קעט על מ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות שכנים השכירות אין בו משום דין בן המצר שה"ה הבין הבנ' אחת בזה והטור בחושן משפט סימן קע"ה הבין בו הבנה אחרת וטעה חכם אחד בפירו' (הכותב) (הנזכר): על מה שכ' הרמב"ם ז"ל פ' י"ב מהלכות שכני' השכירות אין בו משום דין בן המצר ע"כ כ' החכם הרשו' בחושן משפט הבין כי מי שיש לו בית בשכירות המוכרי' או משכירים בית בצידו אינו יכול לעכב מטעם מצרנות ושהרא"ש ז"ל חולק עליו שבשכירות יש בו דין מצרנות כמו במכר והרב המגיד הבין ממנו הבנה אחרת והיא כי מי שיש לו בית מושכר מראובן וראובן רוצ' למכו' הבית ההוא לבן המצר שהשוכר מעכב עליו ועל כן כתב כי לא מצאו מבואר אבל למדו רבינו מדין משכנתא ודין משכנתא שאין בה משום מצרנות פירש הר"מ שאם הבית ממושכן לשמעון וראובן רוצה למוכרה לבן המצר שמעון מעכב עליו והדברי' קל וחומר הממשכן שאין לו בבית רק חיוב לבד וכמו שכתב הרב הנמוקי בפרק המקבל מעכב על בן המצר כל שכן השוכר השכירות מכירה ליומיה ועתה יש לנו להכריע שהבנ' הרב המגיד צודקת יותר מהבנת הטור מכמה הכרחיות וכו' עכ"ל: ויש לתפוס עליו בכל מה שכתב וראשונ' אומר כי יש כמה חלוקות בדין שכירות אם יש בו דין בן המצר או לא אחת שכירות בית אחת אם השוכר יוכל לשכור בדין מצרנות בית אחת שהיה במצר שלו שמשכירה בעלה לאחר ב' אם מוכרים או ממשכני' בית שבמצר שלו לאחר אם יוכל השוכר לעכב וללוקח בדין בן המצר: ג' אם כבר שכרה לאחר: ד' אם כבר מכרה או משכנ' לאחר ה' אם בן המצר רוצה לשכור אותה ו' אם בן המצר רוצה לקנות או למשכן אותה: ז' אם בן המצר שכרה כבר אם יוכל השוכר להוציא וליקח אותה מיד בן המצר: ח' אם בן המצר קנה אותה או משכנ' כבר אם יכול השוכר לעכב' ט' אם השוכר רוצה לשכור בית שבצד בן המצר אם יכול בן המצר לעכבו: י' אם רוצה לקנות' או למשכנה: י"א אם שכרה כבר: י"ב אם קנאה השוכר או משכנ' כבר אם יוכל בעל המצר ללוקח' מידו כדין בן המצר: י"ג אם רוצה אחד לשכור בית אחד אם בעל המצר יכול לעכבו: י"ד אם רוצה לקנות או למשכן ט"ו אם כבר שכר: ט"ז אם כבר קנה או משכן הרי כאן י"ו חלוקות כפי טבע החלוק' מהן פשוטות שיש דין בן המצר מהן פשוטות שאין בהם דין בן המצר ומהן מסופקות ואם נרצ' להרבו' עוד חלוקות בהפריד משכונא ממכירה יהיו כ"ד חלוקות וכן הממשכן בית עם בן המצר יש בו חלוקות אחת אם בן המצר רוצה לקנות בית הממשכן אם הממשכן מעכבו ב' אם כבר קנאו אם מסלקו: ג' אם הממשכן רוצה לקנות בית הממושכן לו אם בן המצר מעכבו: ד' אם כבר קנאו אם מסלקו: ועתה נבאר דין כל אלו החלוקות הרמב"ם ז"ל פרק י"ב כתב שכירות אין בה משום דין בן המצר והביא הטור לשון זה סימן קע"ה וכתב שאביו ז"ל כתב בתשובה שיש בו דינא דבר מצרא דשכירות ליומי' ממכר הוא שהוא מפרש דברי הרמב"ם ז"ל שאם ראובן השכיר חצר לא' לא יוכל המצרן לסלקו וכ"ש ששוכר שבצידו לא יוכל לסלקו את זה ששכר כבר ונפשט' חלוקה טו' אם כבר שכר וכן חלוק' ג' אם כבר שכרה לאחר אבל אם עדין לא שכרה נר' שיכול בעל המצר שהבית שלו או שכורה לו לסלק את מי שרוצה להשכירה ונפשטה חלוקה ה' אם בן המצר רוצה לשכור אותה וכן חלוקה א' אם יוכל לשכור בית שבמצר שלו שמשכירה בעלה לאחר עוד כתב הרמב"ם שם לפיכך אם טען הלוקח גזלן אתה לשדה זו אריס אתה או שוכר או ממשכן צריך בעל המצר להביא ראיה ואחר כך יוציא מיד הלוקח נראה שהשוכר או הממשכן בית או שדה אין לו דין בן המצר לסלק את מי שקנה במצר שלו ונפשטה חלוקה ד' אם כבר מכרה או משכנה לאחר אבל אם עדין לא קנה נראה שיוכל השוכר או הממשכן לקנותה ונפשטה חלוקה ב' אם מוכרים או משכרי' בית שבמצר של שוכר ובענין אם בן המצר יכול לסלק בית שבמצר שלו שהשכירה בעלה לאחר היה נראה כמו שכתבתי חלוקת ה' שיוכל כיון שיש לו כח לסלק את הקונה כל שכן את השוכר וכל שכן אם עדין לא שכרה אבל יותר נכון לומר כי את הקונה שקונ' קנין עולם במצר שלו יש טעם מצרנות שהוא טוב וישר ולא את השוכר אפי' עדין לא שכרה שהוא על הרוב לפי שעה זמן מועט והביא בבית יוסף תשובת הרב ר"י ן' שושן ז"ל שכ' שהוא מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש ז"ל בין כך ובין כך הופשטה חלוק' ה' וכן שוכר לשוכר ההוא בכלל המחלוקת של הרמב"ם והרא"ש ז"ל והיא חלוק' א' כשעדין לא שכרה וחלוק' ו' אם בן המצר רוצה לקנות כשמוכר' לאחר היא פשוטה שהיא עצמה דין מצרנות אבל אם רוצה למשכן אות' או משכנ' כבר אינו יכול בן המצר למשכנה או לסלקה אם משכנה כבר נאם המבי"ט: שאלה קפ ראובן שהוא נשוי עם בת בת שמעון ונמצא חתום בשטר אחד: נראה לי שהוא פסול מפני ששמעון עם בת בתו הוא ראשון בשני וכמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל שאב ובנו ראשון בראשון הם והאב עם בן בנו פסול ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר מפני שהוא שלישי בראשון וכן הדרך בנקבות הצד כו' וכיון שעם בן בן בנו הוא ג בראשון כשיהי' עם בן בנו הוא שני בראשון ופסול לכ"ע וא"כ בת בתו ג"כ הוא שני בראשון ופסול ג"כ לבעלה שהבעל כאשתו ולדעת ר"ת ואחרי' עמו אפי' שלישי בראשון פסול שהביא ראיה מן הירושלמי שאמר משה מותר להעיד לאשת פנחס משמע כי לפנחס עצמו פסול להעיד והם ג' בראשון וכל שכן לבן בן בנו שהוא רביעי לו שהוא פסול לרבינו תם שהוא שלישי בראשון וכל שכן לרשב"ם שפסק דלא כמר בר רב אשי דבני בנים עד אלף דורות לא יעידו לאבותיהם דבק עם אביו הוא: שאלה קפא ראובן היה חייב לשמעון מנה ובא שמעון ותבעו ממנו ולא היה לו לראובן אבל לחוף ימים ישכון והיה עומד על מכס הספינות ואמר לשמעון בעל חובו הנה פלוני נכרי סוחר יש לו כך סך נייר אחלה פניו שיתן לך אותו הנייר בשביל חובך ואני אעלהו לו בחשבון מכס הסחורות שישלח או שיבואו לו ממדינת הים אז הלכו ראובן ושמעון אצל העכו"ם ובמעמד שלשתם הודה העכו"ם לתת לשמעון אותו הנייר בעד ראובן לחשבון המכס כנז' אך אמר לו עת' איני יכול לתתו לך בשביל שהוא בתחתי' האוצר ויש עליו כמה מיני סחורות ואחר שאפנ' הסחורו' מעליו אתנה לך אחר כך הלך שמעון והחליף סחורת הנייר ההוא עם לוי בסחורה אחרת וכך עשו שהלכו שמעון ולוי אצל הגוי ואמר שמעון לגוי תן ללוי הנייר שהבטחת לתת לי בעד ראובן והוד' לתתו לו אך אחר כך כשבא לוי ותבעו ממנו חזר בו והשיב לו כי אותו הנייר שהבטיח מתחלה לתת בעד ראובן לא בעד חוב שהיה לראובן עליו אלא אדרבא ראובן היה חייב לו מעות אחרות שלקח ממנו לחשבון המכס לעתיד ועל דרך זה הבטיחו לתת הנייר ההוא בחשבו שיהיו לו סחורות הרבה להעביר' ועתה כשראה הגוי שלא היה יכול להעביר שום סחורת מאימת המלכות חזר ואמר הלואי המעות שנתתי מקודם לא נתתי' ואיך אוסיף להניח מעותי על קרן הצבי חזר לוי אצל שמעון שיחזיר לו סחורתו בשביל שהגוי חזר בו ושמעון טוען מזלך גרם ולוי טוען לשמעון כי לא בשביל שהמח' לו ראובן אצל הגוי אבד את חובו שהיה לו עליו כי אפי' נאמר שמעמד שלשתם אף בגוי קונה זה לא קנה כלום איך יוכל להקנו' ללוי כדי שיאמר לו מזלך גרם יורנו רבינו הדין עם מי: תשובה אפילו לדעת הרי"ף שכתב שאין חילוק במעמ' שלשתן בין יהודי לגוי כמו שכתב בהדיא בטור סי' קצ"ו הכא בנדון דידן הגוי לא היה חיי' עדין שום דבר לראובן ואם כן אפילו ישראל לישראל לא היה חיי' דאין דין מעמד שלשתן אלא כשהיא חיי' לנותן והכא לא היה חיי' הגוי לראובן כלל אלא שאמר לו שיעלה לו בחשבון המכס ועדין לא העלה לו שום דבר וגדולה מזו כתב שם מתשוב' הרא"ש ז"ל על חזן אחד שהיה חייב ב' זהובים לראובן והעמידו אצל שמעון שהיה גבאי לפרוע תנאי החזן שיפרע לראובן בשבילו ממה שיגבה וכ' שאם לא היה ביד שמעון אז שום דבר גבוי שאינו חייב כלום אעפ"י שיכול לגבות וכל שכן הכא שעדיין לא הביא סחורו' ממה שיעלה לו חשבון על המכס וכיון שאין לו דין עם הגוי כל שכן לוי שהמחהו שמעון אצל הגוי שיחזו' לוי אצל שמעון שיפרע לו ושמעון גם כן יחזור אצל ראובן שיפרע לו דאין כאן מעמד שלשתן נאם המבי"ט: שאלה קפב ראובן היה לו בן ושתי בנות וכתב להם שטר מתנה על זה הדרך. אני נותן מתוך בריאות גופי וכו' לבני משה הבתים הידועים שהם שלי פה העירה צפת שהוא יזכ' בזה האופן גוף הקרקע מעכשיו (העורה) והפירות אחר מיתה ומצר הבתים וכו' כל הכח והזכות שיש לי וכו' נתתי לו במתנה גמורה מעכשיו וסלקתי ידי וזכותי ויד וזכות כל באי כוחי לא שיירתי לעצמי ולא לבאי כוחי וכו' וכן נמי יהבית ליה מעכשיו כל הספרים שיש לי ולשתי בנותי רחל ושרה יהבית נמי במתנה גמורה ברירה וחלוטה מעכשיו לכל אחת ואחת מהם חמשים סולטאניס במעות מוטבעי' בעין וחמשים