מבי"ט חלק ב פ

שאני חייב אפרע לך עתה כמו שנותן לך למי שאתה מוכר שאיני רוצה להקים עלי מלוה אחר חוץ ממך ואתה נוח לי שלא תדחוק אותי בהגעת הזמן והאחר אולי ידחוק אותי יורינו רבינו: תשובה נר' כי הדין עם שמעון שיכול לומר אתה נוח לי מן הראשון ואפי' שהלכ' כחכמים פרק בתרא דכתובות ולא כאדמון שאו' השני נוח לי והראשון קשה ממנו זהו כשחתם הא' על השדה שהיה לו טענה עליו שנר' שמודה לו שאין לו טענה עליו ואיבד זכותו כחכמים אבל בנ"ד יוכל לומר בדבר שאין לו למלו' שום הפסד בזה כיון שהוא מוכר ולוקח מעותיו מיד ואינו ממתין לאריכות הזמן מה לך לטרוח למכור לאחרים אני בעצמי אתן לך מה שנותן לך האחר ולא תתננו ברשות שום מלוה אחר שעבד לוה לאיש מלוה ולא יהיה נוח לו האחר כמוך. עוד אני אומר כי גם שבמטלטלים אין דינא דבר מצרא כמו שהביא בטור ח"מ סי' קע"ה בשם הרב אל ברצאלוני שאין דין מצרנות אלא בקרקעות ולא במטלטלין נדון דידן עדיף ממצרנות שהוא מוחזק כמלוה וכשמסתלק המלוה מן המלוה מיד הוא מוחזק המלוה קודם הקונה אם רוצה הוא לפרוע ונר' לי לדמות ענין זה למה שכתב הרמב"ם ז"ל מפרק הספינה בפרק ד' של מכירה היו הפירות ברשות הלוקח כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח אעפ"י שעדיין לא מכר ע"כ והרי שכיון שקבל עליו מוכר למכור אעפ"י שלא מכר לזה זכה זה שהפירות ברשותו ובביתו בפירות והכא נמי כיון שהוא היה מחזר למכור הרי הוא כקבל עליו למכור וזכה זה שהם בידו ואעפ"י שכבר מכר זה המלוה קודם שידע זה הלוה שמכר אפ"ה יוכל לומר בדעתי היה לקנות ממנו שטר חוב אם היה רוצה המלוה וא"כ מעת שהמלו' נתרצה למכור קנה זה אעפ"י שמכר לאחר ומצאתי למהר"י שורש עשרים שכתב שאעפ"י שאין דין מצרנות במטלטלים כמו שהביא בח"מ שמ"מ שותף שמכר חלק שיש לו עם שותפו במטלטלין שיכול השותף האחר לסלק הלוקח והביא ראיה ממה שכתב הרמב"ם בהלכות שכנים פרק י"ב א' מן השותפין או מן האחים שמכר חלקו לאחר מסלקין את הלוקח וכו' ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יכול חברו שבצד המצר שלו ליתן הדמים ללוקח ולסלקו עכ"ל הרמב"ם וכתב הוא ז"ל ומדהזכיר קרקע גבי בן המצר ולא הזכיר גבי אחים ושותפים אלא כתב סתם שמכר חלקו לאחר דמשמע איזה חלק שיהיה אפי' מטלטל ובנדון דידן עדיף זה משותף שהשותף מוכר חלקו שהוא בעין ומוכרה לקונה בקנין אפ"ה יכול לסלקו שותפו וכ"ש בנ"ד שכל מה שיש לזה מוכר שטר חוב שהוא המלוה היא ביד ורשות הלוה שיכול לסלק את הקונה ממה שהוא חייב לראובן ועוד שקנין שטרות הוא מדרבנן ומה שמכר המלוה לאחר הוא יכול למחול שהמוכר שט"ח לחברו ומחלו מחול וכשקונה הלוה עצמו הוא קנין גמור שבקבלת מה שמתפשר עמו הוא מוחל לו על שאר מה שפחת לו מן החוב ואלימא קנינו מקנין האחר אפי' שקדם האחר וקנהו כמו במצרנו' שאפי' שקנה הלוקח מסלקו המצרן מהבעל חוב שיש לו ה"נ הלוה מסלק את הקונה מכח שיש לו שהכל הוא ברשותו ואינו צריך שום קנין ואם היה בזה שום ספק המע"ה: שאלה קמה טופס זכרון עדות שיש ביד היקר ונעלה כ"ר יעקב גוארד"ו יצ"ו אות באות זכרון עדות שהיה בפנינו אנו חותמי מטה יום רביעי שני ימים לחדש סיון שנת השכ"ט ליצירה תבע היקר ונעלה כ"ר יעקב גוא"רדו יצ"ו ליקר ומעולה כ"ר יצחק יצ"ו בפני בית דין יכון בצדק שיפרע לו שמנה ועשרים פרחים זהב שהוא חייב לו שהיו כתובים בשטר מקויים וכ"ר יצחק לוזה הנז' חטף השטר מיד הדיין נר"ו וחתך בחתיכי חתיכות וכ"ר יצחק השיב אמת הוא שחטפתי השטר ועשיתיו חתי' חתי' מפני שהיה השטר פרוע וכבר פרעתי אותו ובשבי' זה עשיתי אותו חתי' חתי' כך השיב כ"ר יצחק לו זה הנז"לכר' יעקב הנז' על הטענ' שטען אותו ואנחנו ח"מ לראי' ולזכות ביד כר' יעקב הנז' חתמנו שמותינו פה ואלו הם העדים יהודה פינייא אברהם נ' מאיו' וזהו טופס עדות עד אחד. אני החתו' מעיד איך הודה כ"ר יצחק לוזה שחטף ש"ח אחד שהיה לו לכ"ר יעקב גוארד"ו יצ"ו עליו לפני הדיין נר"ו וקרע אותו ואמר שהיה פרוע שלמה אוזידה: עד כאן טופס העדות: תשובה לא טוב עשה לחטוף השטר ולקורעו בפרט בפני ב"ד ואינו נאמן לומר פרעתי כיון שהיה השטר ביד המלוה וב"ד היו יכולים לחבר החתיכות ולהעתיק השטר כמו שהיה מקודם ויעמדו לדין עם השטר ואם נעתק אם היו יודעים ב"ד או העדים שהיה בו נאמנות אינו נאמן הלוה לומר פרעתיו וחייב לפרוע ואח"כ יוכל להשביע את המלוה אם היה פרוע שיחזור לו מעותיו שפרע לו עתה ואם לא היה נאמנות למלו' בשטר או לא נודע אם הי' נאמנות חייב המלו' לישבע שלא פרע לו כאלו היה השטר קיים ואח"כ יפרע לו: שאלה קמו ראובן שהיה נשוי עם לאה והיה לה אב במדינת הים ומת והניח נכסיו ביד אפוטרופוס ואח"כ מתה היא הדין הוא שהבעל יורש את אשתו אפי' מה שלא הגיע לידו ולא לידה בין בנכסי מלוג בין בנכסי צאן ברזל כמו שכתבו המפרשים ז"ל וא"כ נכסים אלו שנפלו לה במ"ה היו נכסי מלוג שלו והיתה יכולה הוא ובעלה למכור אותם אחר שמת אביה אפי' שהיו במ"ה אם הי' נמצא מי שיקנ' מהם היה המכר קיים כי משעה שמת זכתה היא אם הית' יורשת כמו אם לא היו לו בנים ומה שזכת' היא נעשו נכסי מלוג לגבי בעלה לענין הפירות וא"כ אין זה ראוי אלא מוחזק הראוי הוא כשמתה היא בחיי מורישה שאין הבעל עומד במקומה ליורשה כמו שכתוב בח"מ סי' י"ב אבל מת מורישה בחייהם כבר זכתה היא וזכה הוא ג"כ בתורת נכסי מלוג וכשמתה אח"כ הוא יורשה: שאלה קמז רחל שצותה ונתנה במתנת ש"מ לבנה ואח"כ לזרעו ואחריהם לזרעה שהיא בתה ואחריה לזרעה ואחריהם לאחיה וכן נתנה מתנה לבתה ואחריה לזרעה ואחריהם לבנ' ואחריו לזרעו ואחריהם לאחיה: תשובה מה שנתנה לבנה ואחריו לזרעו ואחר זרעו לאחותה ואחריה לזרעה ואחריהן לאחיה וכן נתנה לבתה ואחרי זרעה לאחיה בכל זה לא חדשה שום דבר ממה שהוא דין תורה שמה שנתנה להן פשיטא שיהיה אחריו לזרעו ואחרי זרעו לאחותו ולזרעו וכן מה שנתנה לבת יהיה לה אחריה לזרעה ואחרי זרעה לאחיה ולזרעו וכן הולכת הנחלה וממשמשת לסוף הדורות ואפי' שהיה בלשון מתנה הא קי"ל כי כל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה וירושה אין לה הפסק מה שהניח' ונתנה לבן הרי הוא בנה ויורשה וכל שהתנה למי שהוא ראוי ליורשו הירושה אין לה הפסק ואין לשני שאמר אחריו לפלו' כלום א"כ אם היתה אומרת אחרי בנה לאחי לא יהיה לו כלום אבל כיון שאמרה אחרי בנה וזרעו לבתה שהיא אחות בנה הרי היא זוכה משום ירושה ולכל מה שנתנ' לבתה אינה ראויה לירש במקום הבן ואם היתה אומרת אחרי' לאחי' של רחל היה זוכה במה ששיירה היא כדין ואחרי' לפלוני אבל עתה שאמר' אחריה לזרעה ואחרי זרעה לבנה שהוא אחי בתו הרי מדין ירושה ג"כ הוא יורש אלא שאינו זוכה אלא במה ששיירה וא"כ כל מה שצותה לבנה ולבתה הוא קיים על התנאים שהתנה היא אבל מה שאמר' אחרי זרע בתה לאחיה שיהי' לאחיה של רחל אחרי זרע בנה מה שירש מאחותו יהיה לאחי' צריך לתת טעם כי אחיה של רחל אינו ראוי ליורש' ואם היתה אומרת בבריא אחרי בנה או בתה לאחי' הי' לאחי' זכות כדין ואחריך לפלו' אלא שאמרה אחרי זרעם לאחיה וזרעם עדין לא באו לעולם ואיך יזכו הם ויזכה אחיה אחריהם ואפ"ה אני אומר כי אחיה זוכה אחרי זרעם כמו שצותה היא שאם היתה נותנת מתנה למי שלא בא לעולם לא היתה חלה המתנה וכ"ש שלא היה חלה מתנה לאחר אחרי מי שלא בא לעולם אבל בנ"ד היא נתנה למי שבא לעולם ואחריהם לזרעם וזרעם זוכים אחריהם מכח מה שצותה שבשעה שמתו הבן או הבת כבר הם זרעם בעולם וכן מצד הירושה שזרעה יורש אותם מדין תורה וא"כ גם אחיה אעפ"י שאינו יורש שלהם כיון שזרעם אחר שבאו לעולם זכו גם אחיה זוכה מהם כיון שזכו הזרע שכבר הוא בעולם וכ"ש אם לא היה לא' מהם זרע אלא שמתו שניהם זה אחר זה שדבר פשוט הוא שזוכה אחיה במה שנשאר כדין נכסי' לפלו' ואחריו לפלו' וא"כ מתנה זו היא קיימת כמו שסדרה רחל אמם ואחריהם ואחרי זרעם זוכה אחיה של רחל במה שישאר וכ"ש שהיה כאן מתנת בריא וגם הפסיקה הירושה שאמר' בפי' במתנה והפסיקה בפי' הירושה וכל זה מבואר בגמר' ובפרק י"ב מהלכות זכיה ומתנה נאם המבי"ט: שאלה קמח אשה שצותה שיתנו ממה שחייב לה פלו' סך כך לפלו' בפני דיין הקבוע בקהל ההוא ובפני כמה נשים ואמו של יורש האשה נמצאת שם ולא הספיקו להביא עד אחר עד שנפטרה יורינו רבינו אם יתנו מה שצותה לפלו' על פי החכם והנשים ואם היורש: תשובה אין הצוואה ניתנת על פי עד אחד אפי' שיהיה חכם ודיין והנשים מסייעו אין בהן ממש ויכול היורש לערער אפי' אין העזבון בידו אלא ביד לוה א' שהיה חייב לה ועם כל זה נ"ל שיוכלו לומר ליורש שיקבל חרם שאינו מאמין שהוא אמת מה שאומר החכם ואמו שהאשה צותה שיותן לפלו' סך מה מאותו החוב וקרוב לודאי שלא יקבל חרם שינו מאמין עדותם ואם החכם היה נותן אל לבו שהיתה אומרת לו שיזכה מן הלוה סך מה שצותה לפלו' והי' לוקח בידו היה נאמן כדין שליש שהוא נאמן כששלישותו בידו ואפי' שלא נעשה זו יקבל חרם כמו שאמר וגם אם היורש הוא קטן אם הגיע לפעוטות שממכרו ומתנתו קיימת אם יאמר שמאמין דברי החכם או דברי אמו נותנין על פיו מה שצותה האשה נאום המבי"ט: שאלה קמט ראובן חייב לשמעון מאה פרחים בשטר מקויים בנאמנות גמורה בין בכלו בין במקצתו ופרע ראובן לשמעון חמשים וכתבן שמעון על גב השטר ומת ובאין אלמנתו ויתומיו לגבות החמשים פרחים הנשארים מראובן וטוען הוא שכבר נפרע כולו ואביו פשע שלא כתב כל הפרעון וכבר פגם שטרו והיה חייב שבועה ומת ואני אשבע ואפטור: תשובה היורשים חייבים לישבע שבועת היורשים שלא פקדנו אבא ששטר זה יהיה פרוע יותר ממה שכתוב בו וכתב הרמב"ם פרק י"ז על אין אדם מוריש שבועה לבניו שאין דנין מדין זה לכל הדומה לו אלא הרי הפוגם את שטרו ומת אעפ"י שאינו גובה אלא בשבועה הרי בניו נשבעים שלא פקדנו אבא וכו' שכל השטר זה יהיה פרוע וגובין את שאר השטר בין מן הלוה בין מיורשיו והרא"ש ז"ל כתב פ"ו היכא שיש עדים שפרע מקצת וכו' נשבעים היורשים שלא פקדנו אבא ששטר זה