מבי"ט חלק ב לה

פחו' מל' לא לפי דעתה אנו דנין אלא לפי ההלכה כמו שכתבתי כי אעפ"י שכותבין בן קיימא הוא שהיה כראה להם שהיה בן ט' לפי המנין וכ"ש כשגמרו שיניו וצפורניו שנראה שהוא בן קיימא וקורין אותו בן קיימא אפילו קודם שיגיע לשלשים יום אבל לפי ההלכה איכו נקרא בן קיימא עד שיחיה ל' יום כדאמר: ומצאתי תשובה למורינו הרב הנדול כמהרר יעקב בירב זלה"ה בכיוצא בנדון זה וכתב בסוף דבריו אמנם דין תורה הוא שהבעל יורש את אשתו א"כ בנדון שלפנינו יש ספק אם היה בן קיימא או לאו כמו שכתבנו נחזור לדין תורה שהבעל יורש את אשתו עכ"ל וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי נאם הצעיר מבי"ט שאלח גו ילמדנו רבינו כר ישראל ראובן היה לו ש"ח אחד מסך מאה פרחי' על לוי וזבולון לזמן קצוב בש"ח מצד סחורה שלקחו ממנו ומשמעון ונכתב הש"ח בשם ראובן לבדו לסיבה ידועה ביניהם שלא נתפרשה ואחר כמה ימים שנכתב הש"ח בא יהודה מצד שמעון וחלה פני ראובן בפני יחידי סגולה ובפני הסופר שכתב השטר חוב הנז' שיקרע אותו הש"ח שיש לו על לוי וזבולון מסך המאה פרחים ויחלקהו לשני שטרות מסך חמישים חמישים פרחים כל שטר ושטר ויכתוב האחד על שמו והשני על שם שמעון וראובן היה מסרב לבלתי קרוע הש"ח הנכתב על שמו מכל סך המאה פרחים לסיבה מה שלא נתפרשה כשנכתב הש"ח כנז' עד שנדר לו יהודה הנז' הבא מצד שמעון לתת לו עשרים פרחים כדי שיתפייס ויתרצה לחלוק השטר הנז' ולכתוב שני שטרות כנז' ועדיין היה ראובן הנז' מפציר עד שהרב' עליו רעים הסופר ואחרים העומדים שמה ופייסוהו ונתרצה להם ע"מ שיתחייב יהודה הכז' לתת העשרים פרחים לראובן בעד שמעון ואז נתחייב יהודה הכז' בפני הסופר והעומדים שמה על העשרים פרחים לראובן מצד שמעון וחזר מיד הסופר וקנה שנית מלוי וזבולון החייבים הנז' לחייבם בסך המאה פרחים בשני שטרות כל א' מחמישי' א' על שם ראובן ואחד על שם שמעון ונכתבו השני שטרות ונחתמו כדין וכשורה ונמסרו כל א' לבעליו ויש כתיבת יד וחתימת הסופר ועד אחד עמו מעידים היות כל הנז' אמת ויציב שעבר בפניהם ונפטרו ראובן ויהודה לבית עולמם וחיי לרבכן ולכל ישראל שבקו ובאים עתה יורשי ראובן לתבוע מיורשי יהודה העשרים פרחים שנתחייב יהודה אביהם לתת לראובן בעד שמעון הכז' ויורשי יהודה טוענים שגם יהיה הענין כך לא כתב העדות הסופר והעד אחר שקנו מיהודה על חוב העשרים פרחים בעד שמעון כי אם שחזרו שנית לקנות מלוי וזבולון החייבים כדי שיתחייבו בפני שטרו א' לראובן וא' לשמעון כל א' מסך חמשים פרחים וא"כ מה שנתחיי' יהודה על העשרי' פרחים דברים בעלמא הם ולכן יורינו מורה צדק אם יתחייב יהודה ויורשיו בסך עשרים פרחים הללו ליורשי ראובן או לאו ושכרו כפול מן השמים תשובה יש דברים כיוצא בשאלה זו שאינם צריכים קנין אלא הדבר נגמר' בהשלמת קיום הדיבור כמו דיני שליחות ושכירות פועל שאינם צריכים קנין שאם שלח אדם את חברו שיקנה לו דבר או ימכור כיון שקנה או מכר כמו שאמר לו אינו יכול לחזור בו ולומר נחמתי ממה שעשיתי אותך שליח כי לא נטלתי קנין אלא דברים בעלמא היו אלא חייב לקיים דברי שלוחו שהוא כמותו כיון שכבר עשה שליחותו וכיון שקיים שליחותו גם אם התנה ליתן לו כך וכך על שליחותו חייב לתת לו מה שהתנה כיון שעשה כבר שליחותו על תנאי כך וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק א' מהלכות שלוחין האומר לשלוחו צא ומכור לי וכו' וכל מעשיו קיימים ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בלבד כו' וכתב ברפ"ב הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו לפי' אם שנה דעת הבעלים וכו' וכיון שהוא שליח אין צריך קנין גם על מה שהתנה ליתן לו ע"כ וכן הביא דבריו בח"מ סי' קפ"ג וקפ"ה ובסי' ע"ג הביא תשובת הראש ז"ל על מי שהיה לו משכון מחברו וכשהגיע הזמן אמר לו צא ומכרו והלך ומכרו אם יכול בעל המשכון לומר לו לא כוונתי אלא לדחותך שלא הקניתי לך וכתב דבר פשוט הוא אם אמר אדם לחבירו מכור חפץ זה וטול הדמי' ומכרו שאין צריך קנין שלא הוזכר קנין אלא לקיים מכר או מתנה או שכירות אבל כי אדם מצוה לחברו לעשות דבר ועושה ציוויו אין צריך קנין עכ"ל וכן לענין שכירות אם שכר פועל לעשות מלאכה כיון שהתחיל במלאכה נתקיים ביניהם השכירות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות שכירות בד"א כשלא הלכו אבל הלכו החמרין ולא מצאו וכולי אם לא בקר נותן להם שכרם וכתב מכל מקום דוקא. הלכו הם עצמם שאז נתקיים ביניהם השכירו' ששכירו' פועלי' נגמ' בהתחל' מעשיו כו' ע"כ דדוקא השוכ' בית או בהמה צריך חזקה או משיכ' אבל שוכ' אדם למלאכתו תלוי בהתחלת המלאכה ואפילו שלא גמר' וכגון שלא מצא שם ולא הבי' או לא הוצרך מה שהבי' נותן לו שכרו שלם כמו שכתב שם ובח"מ סי' של"ה וכ"ש כשגמר המלאכה כמו שהתנ' והואיל שחייב לשל' לו משלם: ולא זה בלבד אלא אפילו שליחו' דברי' אם קיים השליח לדבר מה שצוה המשלח חייב לשלם לו מה שהתנה עמו כדמשמע ממתני' דקידושין פ' האומר ע"מ שאדבר עליך לשלטון וכו' מקודשת ואמרינן בגמרא כו' שנתן לה שוה פרוטה דע"מ תנאה משמע ואם אמר בשכר שאדבר עליך לשלטון אינה מקודשת משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והויא לה כמלוה אבל אי אינה לשכירו' אלא לבסוף הויא מקודש' ואי נמי ישנה לשכירו' וכו' האי דאינה מקודשת הוא משום דהוי כמלו' כדא' אבל ממונ' הוי וחייב' לשלם לו מה שדבר עליה לשלטון הרי שאם אמר לו דבר לי עלי לשלטון או כיוצא בזה ודבר מה שנצטו' חייב לשל' ובהגהות מרדכי כתב מעש' בראובן שתבע משמעון תן לי עשרה זהובי' שנדר' לי שאדבר עליך לשר ולא היה שום קנין והשיב המורה שחייב ליתן לו דהוה ליה כפועל ואין צריך קנין כו' דנראה שישלם כל מה שפסק לתת אפילו יותר מכדי טרחו וכמו שכתבו התוספות גבי שכרוהו להבי' תפוחי' לחול' דמשמע יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו מדקאמר נותן לו שכרו משל' וכתו' בהג"ה פ"ט מהלכות שכירות פי' ה"ר חזקי' אם עסוק במלאכה שהפסיד כ"כ אז נותן לו שכרו משלם אפילו יותר מכדי טרחו הרבה אבל אי לאו הכי לא יתן אלא שכר טרחו דדמי לברוח מבית האסורים וכו' וטעמא דהוי מסוכן וחייב הספן להציל ויטול שכר טרחו וה"נ מצו' להבי' רפואה לחולה אבל בכל שאר מלאכות חייב לתת ככל אשר התנה והר"מ בסי' נ"ה לספ' נזיקין נסתפק בשכר שידכן אי יהיב ליה כל מה שהתנה או שכר טרחו לבד וכתב שם דבא"ז פסק בשם רבי' שמחה דשכ' שדכנו' רגילין לתת הרבה יותר מכדי טורחו ובהשבע' שדי' על דבר גניבה פסק ר"י לתת לו כל אשר התנה וכן בס"ה בשם רבי' יהודה דה"ה רפואות דרך ליתן דמי' מרובי' וכן נמצא בתוספות פ' מי שמת אהא דמבשרני במה נפטר רחמה וכו' דנראה דהיינו כמו שכר אמיר' דאמרי' פרק איזהו נשך דשקיל אם אמר לפלוני שילוהו ומהתם הוה דייק ר' אהני סרסורי דשקלי מן הדין וכו' דאסמכת' ליכא וכו' ע"כ מכל הלין משמע דשכ' אמירה חייב לשלם אפילו בלא קנין: וא"כ בנ"ד שהתנה ונדר יהודה לתת לראובן כ' פרחי' על שיתרצה שיכתוב ב' שטרות מנ' כל א' ויתן הא' ליד שמעון שיוכל לגבות בו הנ' פרחי' מלוי וזבולון חייב לתתם לו כיון שקיים ראובן מה שהתנה עמו יהודה דזכות הוא לשמעון שיכתבו הנ' על שמו שיוכל הוא עצמו לגבות מלוי וזבולון מה שלא היה יכול קודם וגם שמא לא היו כל הנ' של שמעון אלא מקצת' ולכן היה נותן יהודה לראובן כ' פרחי' כדי שיכתוב לו בשמו הנ' או לסב' אחרת שלא נתפרש' כמו שכתוב בשאל' וגם הוא היה צריך לחלות פני לוי וזבולון שיתרצו לעשות עליהם ב' שטרות במקום שטר א' אפילו לא' כ"ש לב' בני אדם ואפילו לא היה מגיע לשמעון שום הנאה בזה כי גם ראובן כשהיה גובה כל הק' היה נותן לו חלקו אפ"ה נותן לו מה שהתנה כמו מי שהביא לצורך חולה ולא הוצרך כמו שכתבנו למעלה וכן ע"מ שאדב' עליך לשלטון כיון שדב' מה שצוה לו חייב לתת לו מה שהתנה עמו ואינו יכול לומר לו לא הועיל לי מה שדבר' כיון שלא התנה אלא על הדיבור לבד כמו שכתבו התוספות ואינה יכולה לומר למלאכה זו לא הייתי חפץ דלדברים אלו לא חפצתי ואפי' היה השכר מרובה כמו מה שכתוב למעלה שנדר עשר' זהובים על שידב' עליו לשר מסתמא היה הועיל לו הדיבור יותר מן הי' שהתחיי' והשר לא היה מרוצה לעשות כי אם על יד זה וכן בנ"ד רצה והרצ' את לוי וזבולון לכתוב לשמעון ש"ח בפני עצמו והכל ע"י יהודה ולכן חייב יהודה לתת מה שהתנה עמו ואפילו ששמעון עצמו לא התנ' עמו אלא יהודה מסתמא לא התנה אלא מדעת שמעון שאמר לו שיתנ' והו' יהיה חייב לפרוע ליהודה מה שהתנה עמו ראובן כי שלוחו היה ועשה שליחותו ואפילו עשה הרבה מעצמו מסתמא לא לחנם עשה אלא לאי זו כוונה של תועלת לו או לשמעון וחייב יהודה לשלם לראובן מה שהתנה עמו כיון שעשה ציוויו וכן שמעון ליהודה כמו מי שאמר לחבירו אמור לפלוני שילוני ואתן לך דינר שהוא מותר משום רבית וחייב ליתן לו דהא שכר אמיר' הוא דשקיל ועכשיו שמתו יהודה וראובן אם מת ראובן קודם הוי מת מלוה בחיי לוה ואפילו היה ש"ח ביד יתומי ראובן היו נשבעי' ליורשי לוי שבועת היורשים שלא פקדנו אבא ואם מת יהודה קודם הוי מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכשמת מלוה קודם ואין ש"ח ביד יורשיו כי נ"ד אם הדבר ידוע שלא פרע יהודה לראובן ואין לו וליורשיו טענה אלא שהיו דברים בעלמא בלא קנין חייבים יורשיו לשלם מנכסיו וכן יכולים לתבוע משמעון שיקבל חרם שלא שלח הוא את יהודה להתנו' עם ראובן מה שהתנה ושהוא ישלם עוד אני אומר דכיון שעל ידי תנאי זה שהתנ' יהודה עם ראובן נתרצו לוי וזבולון לעשות ש"ח של נ' עליהם לשמעון ונטלו קנין על זה ונגמר הענין חייב יהודה לשלם מה שהתנה על שיתרצו שיעשה הש"ח בשם שמעון ונעשה כן בקנין ונתחייב יהודה בקנין זה לשלם ודמי למה שכתבו המפרשים הרא"ש והרמב"ן והביאו מ"מ פ' נ"ג על לוה שהביא בידו ש"ח שהוא חייב לפלוני מנה וטען שמדע' פלוני כתוב שכופין להלות לו כיון שנשתעבדו נכסי לוה בחליפין מעכשיו וה"נ בנ"ד נשתעבדו נכסי לוי וזבולון לשמעון על יד ראובן מדעת יהוד' שליח שמעון וחייב יהודה לשלם לראובן מה שהתנה עמו כיון שנטלו קנין לוי וזבולון ברצון יהודה ועשו הש"ח עליהם כמו שרצה יהודה ואפילו לדעת הרשב"א שחילק בזה בנ"ד נר' שיוד' וק"ל נאם המבי"ט וחתמו בפסק זה ג' חכמי' ובפסק אחר כתבתי עוד ראיות אחרות באורך: שאלה נ"ז ילמדנו רבינו ויורה לנו מורה צדק על ראובן שנשא את בת שמעון והתנו ביניהם תנאים ובכלל התנאים קבל עליו ראובן הנזכר נ"ש בכל תנאיו שלא לדור חוץ מהמדינה אשר דר בה שמעון חמיו הנזכר כי אם ברשותו סך זמן וכעת נתחדש שגרש ראובן את אשתו בת שמעון הנזכר ופרע לה סכי כתובת' על פי ב"ד ואחר