מבי"ט חלק א כב

שאם ניתנו לו בין מקרוביו ובין מקרוביה נראה שהם שלו כיון שהם דברי' שניתנו לו בפי' כמו טבעת א' או חלוק או מלבוש שרגילים לתת לחתן דרך מתנה ואם הוא דבר שמשמש לשניהם וניתן כך סתם לשניהם אם הוא מקרובי הכלה נראה שתחזור לכלה ואם הוא מקרובי החתן הם שלו כי על הסתם לקרובם או לקרובת' ניתנו וא"כ כשמתה היא ג"כ הוו ליורשיה וצריך לתת טעם למה לא יהיו מתנות אלו כנכסי מלוג שהבעל יורש אותם ולפחות היה ראוי שיחלקו מתנות אלו כמו הנדוני' ונר' כי הטעם הוא כמו שנראה מלשון הרב ז"ל דכתב דאדעתא דהכי ניתנו להתקשט בהם וכן כת' שלא תתקשט אשה אחר' בתכשיטיה נראה כי אלו המתנות שניתנו לה מאת קרוביה כיון שהם תכשיטין שלה ואינו יוכל למוכרם ואין לו זכות גם כן בהם בפירות כי אין בהם לא פירות ולא ריוח א"כ נראה שאין לו בהם שום זכות כלל גם בירושה ויורשיה יורשים אותם כי כל נכסי מלוג שהבעל יורש אותם הוא שיש לו זכות ג"כ בהם מחיים בפירות אבל תכשיטין אלו שאין לו בהם שום זכות בחייה גם במיתתה לא יהיה לו שום זכות בירושה כי לא הקנו אותם לה אלא לדעת שתתקשט בהם היא עצמה ואין לבעלה שום זכות כמו שנז' אלא ליורשיה שהם יורשי' אותה מן התורה וירושת הבעל היא מדרבנן לדעת הרמב"ם ז"ל ואפי' לדעת מי שסובר שירושת הבעל מן התורה הרי יש כמה דברי' של אשה שאין הבעל יורש אותן כמו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' בין בחייך בין במותיך דהבעל אינו יורש אותן כמו שכתב בטור אבן העזר וכן מלות האשה שלא גבתה אותה עדין וא"כ מתנות אלו כיון שאין לו בהם שום זכות ולא ניתנו לה אלא כדי שתתקשט בהן הוה ליה כמו שסילק עצמו מהן מכל וכל או כמלו' שלא גבתה ולהכי אינו יורש אותן ולפי זה כל מתנות שניתנו לה בין מקרוביה בין מקרוביו לא יירש אותם בעלה כשמתה היא אלא שהר"ד ז"ל דדייק בכל הלשונות וכתב קרובותיה ועל זה נראה כי דוקא מה שנתנו לה קרובותיה הוא שלא יירש אותן בעלה אבל מה שנתנו לה קרוביו יירש אותן כי גם שלדעת שתתקשט בהת נתנום לא שתורישם לאחרים אלא לזרעה או לבעלה ומה שכתב הריב"ש ז"ל שהקרובים לחתן ולכלה נותנם לה דמשמע דאפי' מה שנותנים קרוביו הם שלה היינו באלמנות או גירושין אבל אם מתה היא הוו כנכסי מלוג והוא יירש אותם ונראה דאפי' לדעתו ז"ל דכתב דהוו כנכסי מלוג היינו לענין מתנות שנתנו לה קרוביו אבל מה שנתנו לה קרובותי' לא יירש אותן כשתמות היא בלא זרע מן הטעמי' שכתבתי ולא יחלוק על מה שכ' הר"ד ז"ל כי הוא ז"ל לא דבר כי אם באלמנות וגירושי' ולא הזכיר דין הירושה במת במתנו' אלו והר"ד ז"ל כ' ג"כ דין הירושה של מתנות אלו שאינו לבעל הכלל כי מתנות אלו כשהיא עצמה באה לגבות כתובתה באלמנות או בגירושין גובה כל המתנו' שניתנו לה בין מקרוביה בין מקרוביו ואינם נישומי' בכלל פרעון כתובתה נדונית' ותוספת ואם הם מתנות שמשמשים לשניהם נראה שאם הם מקרוביה תקח אותם בלי שומ' ואם הם מקרוביו לא תקחם אלא בשומ' כתובתה וכשמתה היא לא יירש בעלה מן המתנות שניתנו לה מאת קרוביה שום דבר ואע"ג שהוא יורש חצי הנדוניא ומחזיר החצי ליורשיה ויורש כל נ"מ שלה אינו יורש מתנות שניתנו לה מאת קרוביה כמו שבאו למעלה אם ניתנו מאת קרוביה לשניהם כמו מתנות שהם תשמיש הבית ג"כ אינו יורש אותם בעלה אלא יורשיה בין שיהיו יורשיה זרע שלה ושל בעלה או שיש לה זרע מאיש אחרי כל זה אינו תלוי במנהג חילוק הכתובה בין הבעל והיורשי' כשתמות האשה כי כפי הדין אין לבעל זכות במתנות כמו שנז' אף כי הם חולקים הנדוניא כי מה שכתבו הריב"ש והר"ד בענין המתנו' כתבו כפי הדין אפי' לפי מנהגם שהיו חולקים בנדוניא הבעל עם היורשים ואם הוא מנהג פשוט ג"כ במתנות שחולקים עם הנדוני' כמו מנהג דמשק הכל לפי המנהג. נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני: ל ראתה עיני כל יקר אגרת שלוחה מאת החכם ה"ר אליה קפסלי נר"ו אוגרת טענו' וראיות להחמיר ולאסור שומת אבן חדא בהיכל בית הכנס' מצוייר בה צורת ארי בולטת וחוסמת היא את העברים העוברים בקביע' האבן הנז' על היכל הקדש וראינו דבריו נכוחי' דרך כלל בענין הדין הנז' להחמיר כי גם שלדע' הרמב"ם ז"ל שאר כל הצורות חוץ מצורת אדם מותרין בין בולטו' בין שוקעות הרי יש מחמירין בזה וכמו שהביא הר"ן ז"ל פ' כל הצלמים והכריע בלשון אח' על דרך מה שפי' הרב רבינו מאיר ז"ל דשאר כל הצורות כולן בולטות אסורות בין לעשותן בין לקיימן שוקעות מותרות ומשום חשדא וכתב בשם הרמב"ן ז"ל שכל אלו שאסרו משום חשדא לא אסרו אלא על המכובדין אבל על המבוזין מותר וכן כתוב בס' יורה דעה וא"כ צורת אריה זה הבולטת אסורה לדעת הרמב"ן ז"ל והר"ן הכריע כדבריו ואף הרמב"ן ז"ל אסר במכובדין משום חשדא וצורת אריה זה על אבן שיש שבהיכל חשיבא על המכובדין ונרא' כי אף לדעת הרמב"ם ז"ל המתיר יאסור בבית הכנס' דאיכא חשדא טפי מבשאר מקומות וכן רבי' אפרים המתיר צורות עופות וסוסים בבית הכנסת נראה דלא איירי בבולט ולכך צורת אריה זה אסור להניחה בבית הכנסת וכמו שכתב במרדכי ובהגהו' האשר"י משם רבי' אליקי' ז"ל ואין צורך לחלק חילוקים הרבה בין זה לההוא כנשת' דשף ויתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדריט' כדמייתי פ' כל הצלמים ופ' אם אינם מכירים דהתם שאני דאניסי' היו בדבר וכמו שכתב בערוך ערך אדריטאל שגזר המלך והעמידוה על כרחן של ישראל וכשבטלה המלכות סלקוה ולכן ראוי לכל מי שמלאו לבו לעשו' כן כי לא ידענו מי הוא שיפריש ויסלק עצמו מזה ויטול שכר על הפרישה ולא תהיה מצותו באה בעבירה ואם מאן ימאן גם אנחנו נהיה לקוץ מכאיב ולסילון ממאיר לביתו ולכל הנלוי' אליו ועצתינו תנחה אותו למען ילך בדרך טובי' ואורחות צדיקים ישמור משה בן יוסף: לא להודיע קשט אמרי אמת נזקקתי לשבח ולכבוד התורה ולומדי' נמצאתי ומפני שיבה קמתי ופני זקן הדרתי להוכיח במישור מטיחי' דברים כלפי מעלת חכמי התורה ולומדיה כי שמע שמעתי על ראובן ושמעון שהיו נושאים ונותנים בד"ת על ההיא דרב פפא הלכת' גוי שהביא דורון לישראל וכולי ולערב בכדי וכולי אמר אחד מהם בפי' לערב י"ט שני כמו שפי' רוב המפרשים ואמר שמעון כי ר"ת ז"ל היה מפרשו למוצאי י"ט שני ומי שירצ' להחמיר כדבריו יחמיר והשיב ראובן בכעס לשמעון תאמר למי שהוא אוסר שילך וישתה מים קרים או יין ישן ועל זה נמשכו ביניהם דברי ריבות וגדופים ודברים אשר אין בהם חפץ אלא כל אחד יחוש למה שחרף לחברו ושאל ממנו מחילה ויהיה מן העלובים וכו' אבל מה שאני חייב להודיע להוכיח באמרי פי הוא על מי שכעס ובא לכלל טעות לבזות יקר תפארת דברי ר"ת ז"ל באמרו תאמר לו שילך וישתה מים וכו' כי אלו הדברים הם דרך ביזיון נגד חכם אח' שבדור כ"ש נגד ר"ת ז"ל והנני צעיר וקטון שבחכמי ישראל בדורינו זה וגם עם היותי מחזיק את עצמי שאני קשה קצת לכעוס ונוח לרצות אלו היו מדברים עלי אלו הדברים הייתי כועס ונוטר למי שאמרן כ"ש לדבר דברי' אלו נגד הגדול בדורנו זה ואין צריך לומר נגד ר"ת ז"ל ואין ספק שזהו בכלל המבזה ת"ח שהי' מכלל כ"ד דברי' שמנדין עליהם ומנאם הרמב"ם ז"ל בראש הלכות ת"ת פ"ו המבזה את החכם ואפי' לאחר מותו ולכן ראוי ומחויב למי שדבר כך שיחוש לנפשו פן יענש ח"ו וינהג נזיפה בעצמו ויכבד וישב בביתו לפחות יום אחד וישכים ויאמר בבית הכנסת בפני רבים חטאתי לה' אלהי ישראל ולתורתו במה שהקלתי בכבוד חכם רשום בחכמי ישראל מן הדורות שלפנינו ומוטב לו שיתבייש בעולם הזה ממה שיתבייש ח"ו בעולם הבא וסר עונו וחטאתו תכופר ואת הכריע כאח לי החכם כה"ר יצחק משען יצ"ו מרביץ תורה בקהל קדוש קהל סינים דבר תדבר באזני המדבר ההוא כי שמעתי ממכירנו ואוהבנו הוא אף שדיבר כדברים האלה ולא יקשה בעיניו לעשות מה שכתבתי כי הוא קידוש השם וכבוד תורתו והן יהוי ארכה לשלותי' ויתכב' בזה בעיני אלהים ואדם ואחר כלותו מעשות כל אלה הרי הוא אחינו וריענו נאם המיצר על חילול תורה הצעיר משה מטראני יצ"ו פרשת את בריתי שלם שנת הש"ד משה: לב שמענו טענות כ"ר משה ן' שושן בעד אמו וכ"ר משה בילביש חורגה על נכסי כ"ר אברהם בילביש נ"ע שטען ר' משה הנז' שאביו כ"ר אברהם הנז' הניח ממון רב ונשא' הכל בידה ולא היתה מראה אלא מה שאי איפשר להסתר נכסים ידועים ומטלטלי הבית ושעל זה החתי' כל הנכסי' ע"י האומות בביתה כדי שלא תגע בהם עד שיתפשרו ביניהם ועל זה נכנסו שני אנשים ביניה' ונשבעה האשה הנז' לר' משה הנזכר לקיים כל מה שיפשרו ביניהם והם כתבו כל מה שהיה בבית ושמו הכל עם הבתים ועלה תרט"ו סולטאני' נתנו הבתים וקצת החפצי' ומטלטלי' לה לכתובתה שהיתה תעה סולט' והשאר שהיה ק' מסולט' אמרו שיהיה לבן הנפטר שהוא ר' משה הנז' וכשהודיעו הדבר לר' משה הנז' במר צעק ואמר שלא היה מרוצה בפשרת' בחשבו שהיה לה ממון יותר מאביו ועמד במרדו ימים בין כך וב"כ בא כ"ר משה ן' שושן מירוש' לצעק' אמו וכשרא' ר' משה בילביש שכ"ר משה היה משתדל בכל עוז בעד אמו ואמר שאמרו לו שלא יוכל להוציא מידו דבר חזר לו למה שפשרו ביניה' הפשרני' ור' משה ן' שושן לא נתרצ' ואמר שהי' רוצה לעמו' עמו בדין תורה ושלחו החכמי' יצ"ו שהיו אז במדינ' לר' משה בילביש שיבא לדין ואמרו שלא רצה והוא אמר שאמת שלא רצה ללכת לפניהם כי רוב החכמי' היו אז חוץ למדינה מפני סכנת המגפ' עד שיבאו וכן העיד החכם ה"ר אברהם שלום יצ"ו שאמר לו ר' משה הנז' שהיה רוצה לעמו' בדין. גם החכם ה"ר שלמה סיריליו יצ"ו אמר שהלך אצלו כ"ר משה בילביש ואמר לו שיעמו' לפניו בדין תור' ושהוא השיב לו שלא היה רוצה לדון יחידי גם החכם ה"ר אברהם אל עלוף יצ"ו העיד בפנינו שבא אליו כ"ר בנימין מולכו מצד כ"ר משה בילביש ואמר לו שהי' מחלה פניו שילך לר' משה ן' שושן ויפשר עמו כפי מה שיראה לו ושהו' יקיים כל מה שיפשר ביניה' ושחל' פניו כ"ר בנימין על זה כדי שלא יתארך הענין יותר ושתצ' אי זו תקלה ח"ו ואמר החכם הנז' שהלך אצל כ"ר משה ושלא רצה בפשר' כלל אלא שאמר שהי' רוצה לעמו' בדין תורה מה שיהיה דין וכראות ר' משה שלא היה רוצה ר' משה ן' שושן להתפש' עמו אמר שהלך לו לדמשק לדעת שם כתוב' אשת אביו כמה היתה כי שמע שלא היתה כ"כ כמו שהראה כ"ר משה ו' שושן בטופ' א' שהיה בידו ואחר שבא מדמשק מצא שכ"ר משה ן' ששון הלך לשופט ולא רצה לעמו' בדין תורה אלא הוליך אותו לאומות והוציא מעות כדי שלא יתנו לו דבר ולא רצה לתת לו פחות ממה שנתן לאומות עד שהעריכו הבתי' בפחו' משיווים וג'"כ המטלטלין בפחות משיוויי' ושהי' אומר למעלי' דמים על הבתים ולשאר המטלטלים כשהיו מוכרי' אות' שלא יעלו דמי' עליו כי הוא היה רוצה אות' בעד אמו באופן שמה שעל' קוד' ע"י הפשרני' טרט"ו סולט' לא עלה עתה אלא כמו ת"פ סולט' ומעט נכסים שנשארו