מבי"ט חלק א קצה

מרדכי פ' מי שמת כתב שהשיב רבי' ברוך על שטר שלא היה כתוב בה קנין הפירות כראוי דכיון שכתוב בשטר המתנה בקנין גמור מעכשיו אגב קרקע וקבלו עליהם באחריות כל שטרי קנין פירות העשויין כתיקון חז"ל וכו' זה הוא תיקון חכמים להקנות קרקע לפירות וה"נ בנ"ד כתוב כל זה באורך וא"כ הוי להקנות העליה לדירה עוד כתב שם דכתוב בשטר כח הפירות וזהו בין לדור בין למשטח בה פירי וכל תשמישין שבעולם ובין להשכיר וליקח השכר כל זה הקנו לו אגב ד' אמות קרקע מעכשיו וכו' והכא בנ"ד נמי כתוב בשטר שהקנה לו נמי אגב ד' אמות פירות בית אחרת שאצלה דמשמע נמי בלישנא דפירות דירה ושטיחת פירות וכל תשמישי' שבעולם קני וכיון דקני פירות האי בית מהאי טעמא דכתב רבי' ברוך קני נמי דירת העליה האחרת שאצלה כיון דבהדי הדדי אקנינהו בחד קנין אגב ד' אמות וכמו שהביא שם במרדכי למעלה במעשה בא' שהקנה לחבירו בקנין סודר קרקעות ומטלטלים ומעות בבת א' ונחלקו חכמי הדור י"א דדמי לקני את וחמור וכו' וי"א קנה הכל כמו שחל הקנין על הקרקעו' והמטלטלים חל נמי אמעות וכדומה לזה כתב הרשב"א בתשובות מיוחסות להרמב"ן ז"ל נראין לי הדברים אחר שכלל אחר עמו לכלם שייר בענין א' דוק ותשכח ובנ"ד נמי כיון שקנה הבית האחרת לפירות כרבי' ברוך קנה נמי העליה לדירה ונ"ד עדיף שהעליה היא אצל הבית שהקנה לפירו' ובקנית הבית קנה העליה לדירה מכל הלין נראה לי לקיים שטר זה ועל הדיינים ההגוני' להביט בעין שכלם בטענות אלו ולדון כפי מה שיראום מן השמים נאם המבי"ט: של תשובה נפתלי יהיה מי שיהיה יצרו גדול ממנו יכיר בעצמו שחטא והעוה בעקימת שפתיו ונפתולי לשונו ראשונ' על שנדה והחרים את הנמסר על אשר דבר כנגד לוי המוסר אותו ואין אדם נתפס על צערו והרי תשובתו בצדו שהשיב לו המוסר אביך היה נכרי והמיר את דתו ומה לו לנפרלי הדיין להשיב מפני הכבוד המוסר ולנדות ולהחרים את הנמסר וישר כחו של דן החכם הנברר בעד הנמסר שנדה את המוסר לא זע ממנו בהיות הדבר ידוע שהיה מוסר והורע שני' כח נפתלי אע"פ שיהי' מוחזק לחכם גדול מדן במה שנדה את דן חכם כמוהו והוחזק להיותו מנדה שלא כדין בתרי זימני ובתרי גברי איש כשר נמסר ואיש חכם שופט את איש אויל כשמו בתוספת אח' כן היה שלישי' ע"פ שנים עדים או ג' עדים שאמר דיביינטין וכו' עם לוי וחרף וגדף את כל החכמים עבר על אלהים לא תקלל ואם לא הזכיר לפניו חכמי' ידועים חרף בסתם כל חכמי ישראל אשר בדור והוא קללת חנם רביעית שלא היה ראוי שיזכר שם משה רבי' ע"ה במחלקותם כ"ש להזכירו בגנאי להורידו מערכו ח"ו חמישית בהשוותו אמיתו' חמשה חומשי תורה לדברי לוי המוסר אפילו היו דבריו כנים וישרים כ"ש בהיותם נפתלי' ושקר בשבועתו על זה בהיכל הקדש השחית בחמשה את כל העיר ינהוג נזיפה בעצמו על זלזולו בכבוד משה אמת ותורתו אמת וישאל מחילה מחכמים יצ"ו כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ישוב ויסיר כעס מלבו כי כעס בלב חכמים לא ינוח נאם המבי"ט: שאלה שלא ביום ב' עשרים יום לחדש שבט שנת השכ"ב ליציר' פה מצרים במעמד החכמים יצ"ו בפנינו עדים ח"מ בא ר' יעקב מסעוד הפורטוגוש ואמר שבליל ה' י"ז לחדש שבט זה שאנו בו ידע שאסתר בת כהר' דוד בן שושן נ"ע היתה בעליה שבבית שיש לה חלון שמשקפת על הדרך וקם מעל שלחנו והלך לפתח הבית שדרה בו אסתר הנז' ואח"כ באו ר' רפאל שאלתיאל ור' יהודה עובדי' שהלכו לבקשו אנה הלך מעל שלחנו ומצאוהו תחת חלון העליה הנז' ואמר שראה אשה א' בחלון לבדה ואמר לה את אסתר בת מרים ן' שבת וענתה ואמר' הן ואמר לה רצוניך לקבל ממני קדושין אמרה לו הן ואמר לר' יהודא ור' רפאל הנ"ל ראו שהיא אומר' שהיה אסתר בת מרים ן' שבת וראו זה הטישטימיל ומה שבתוכו שאני רוצה לקדשה בו ופתח הטישטימיל והראה להם שיש בתוכו קונפיקי וחאלוו' ובוטאריך ולקח בנקו של ד"א רגלים שהביא אותו לו נערו ושם הבאנקו תחת החלון ועלה עליו ואמר לה טומ' אישטי טישטימיל קון לו קי אישטה דיינטרו דיל פור קידושין פארה מי ופשטה ידה וקבלה טישטימיל וחזר ואמר לה ריסיבישטיש אושטו פור קידו' פארה מי אי גידו שי ובפני החכמים יצ"ו באו ר' רפאל ור' יהודה הנזכר והגידו בתורת עדות איך היה בפניהם כל הנז' לעיל גם בפני החכמים יצ"ו בא רבי משה פינטו פורטוגיש והגיד גם הוא בתורת עדות שעבר בפניו כל הנ"ל ואמרו החכמים יצ"ו לכל א' מהעדים הנז' אתה מכיר אות' ר' רפאל אמר שהיה מכיר אותה לשעבר ורבי יהודה הנז' אמר אפשר שאכירנה ור' משה הנז' אמר אכירנה וכל זה היה בפני מרים הנז' שהיא מורשה של בתה אסתר הנז' אחר זה הוציאה מרים הנז' שטר אחר וזה נוסחו בפנינו עדים ח"מ אסרה על עצמה אסתר בת כר' דוד בן שושן נ"ע כל כסף או שוה כסף שינתן לה בתורת קידושין אפי' שתקבלם מדעתה אם לא יהיה מדעת אמה מרים בת כהר' אברהם ן' שבת נ"ע מיום שתקבל אמה גטה מארוסה כהר' יצחק עזוז יצ"ו ועד סוף עשר שנים וכך אמרה בפנינו היו עלי עדים איך אני אוסרת על עצמי על דעת הב"ה ועל דעת רבים בלי שום היתר וחרטה כל כסף או שוה כסף שינתן לי בתורת קידושין מכל איזה אדם שבעולם אפי' שאקבלם מדעתי אם לא יהיו מדע' אמי הקדושין ההם והאיסור הזה אני מקבלת אותו מעת שתקבל אמי מארוסי כהר' יעזוז ועד סוף עשר שנים שאני עשיתי אות' שליח קבלה לקבל גטי מעכשיו אני אוסרת על עצמי כל קידושין שינתן לי אחר קבלת הגט ועד סוף י' שנים והיה זה ביום ב' כ"א לטבת שנת השכ"ב ליצירה פה מצרים שמואל מכהר' יצחק ברוך ז"ל מרדכי כאלבו במותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דחתימין לתתא כד נפק שטרא דנא קדמנא ואתקיים קדמנא חתימת סהדייהו דחתימין ביה ומדאתברר לנא חתימת ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי ואתקיים מנחם הכהן אליי' חברייהו סעדיה בכה' יעקב ירושלמי עד כאן נוסח השטר שהוציא' מרים הנז' אחר זה הוציא ר' יעקב הנז' שטר אחר וזה נוסחו מעידים אנחנו ח"מ איך ליל יום י"ו לחדש שבט שנת השכ"ב בהיות כי הלכנו לראות אנה הלך כרבי יעקב מסעוד ומן הבוטיקה של חלפון ואילך אנו ח"מ פגענו לרבי יעקב הנזכר בפתח בית מר' מרים ן' שבת קודם שבא כרבי משה פינטו ואמרנו לו מה תעש' בכאן אמר לנו כ"ר יעקב הנז' אישטו האבלאנדו קון אישטה מוסה אי פוש קי אביש וינידו אקי קירו לי דאר קידושין ואנו ח"מ שאלנו לנערה שהיתה נצבת בחלון אחת שיצאה על זה הדרך ואמרנו לה ווש אביט פיגו שוברי ווש אלגון נדר או שבוע' די פאזיר אסורו קואל שיקיר קדושין פור אפרוביגאר ווש די אילייאוש שין לסינסייא די וואישטרה מאדרי אמרה לנו שי ושאלנו לה קיריש קי ווש האגאמוש התר' די איליו שי ווש אביש אריפינטירי אי רישו שי קימי אריפינטידו ואחר כך עשינו לה התרה אחר כך בא רבי יעקב הנז' ונתן לה קידושין בפנינו שלש' אני רפאל שאלתיאל עד אני יהוד' עובדי' עד אני משה פינטו עד ע"כ הגיע נוסח השטר שהוציא כ"ר יעקב מסעוד וקודם שהגידו ר' רפאל ורבי יהודה ורבי משה הנ"ל מה שהגידו בתורת עדות איימו עליה' החכמים יצ"ו בכמה איומים וקבלו עליהם בחרם חמור וגמור שלא יגידו כי אם האמת ומה שהיה בפנינו כתבנו ביום ב' עשרי' לחדש שבט הנז' ואחר שהוציאה מרים הנז' השטר שלה הנ"ל אמ' ר' יעקב הנז' שהוא ור' רפאל ורבי יהודה עשו לה התרה קודם הקידושין והגידו רבי רפאל ורבי יהודה עוד בתורת עדות ענין ההתרה הנז' בעל פה ואחר כך הוציא ר' יעקב הנ"ל גם כן במעמד החכמים יצ"ו שטר ענין ההתרה הנז' כנז' אחרי כן נתברר הדבר בפני ב"ד איך בשעה שקבל' האיסור נמצא שם איש אחר עם שני העדים החתומים בשטר ההוא: תשובה נשיב על מה שנכתב אחרון ראשון והיא ראשון במציאות שאסרה על נפשה כל שוה כסף שינתן לה בתור' קידושין שלא מדעת אמה והתירו לה וכמו שכתוב למעלה ואחר כך נכתוב ענין נתינ' הקידושי' ונראה שהאיסור שאסרה על נפשה הוא קיים כי ההתר' לא היתה התרה ולכאורה היה נראה שלא היתה התרה ממה שכתו' בשטר האיסור שאסרה על עצמה וכו' בלי שום היתר וחרטה והרי זה כמי שנדר אחר כך שלא יהיה התרה בנדר ההוא וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שבועות מי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה זו וניחם הרי זה נשאל על השבועה האחרונה תחילה שנשבע שלא יתיר ואחר כך ישאל על הא' ובנדון זה לא התירו לה מה שאמרה בלי שום היתר וחרטה אלא ענין האיסור לבד וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה תמ"ד שצריך התרה על השבועה ועל אותו תנאי ע"כ ונראה שאם לא עשה התרה על התנאי אין התרת השבועה התרה אלא שנראה לי שאין הנדון דומה לראיה כי במה שכת' הריב"ש ז"ל הוא שהתנה בשבועה ואמ' ע"מ או שאמ' בפי' ונכלל בשבועה שלא אשאל עליה ובנדון זה לא אמר כן ואפילו שהיה אומר כן ע"מ דוקא בשבועה צריך התרה לתנאי מפני שהתנאי נתפס בשבועה אבל כשאסר על עצמו דבר ואמר ע"מ או שלא יעשה התרה הוי מלתא בעלמא דכל נדר או איסר יש בו התרה וכשהוא אומר ע"מ שלא יהיה בו התרה הוי כמי שאומר אני נודר שלא אעשה התרה ואינו כלום דאין נדר מתקיים כי אם באיסו' חפץ ואפי' בשבוע' דהתנאי שלא יתיר השבועה אלא עליו נר' דאם התיר השבועה הראשונה קודם הותרה אלא שהוא עובר על השבועה שהתנה בשבועה שלא יתיר ומפני שלא יעבור על התנאי צריך להתיר קודם שבועת התנאי ואחר כך השבועה הא' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכן נראה מלשון הריב"ש ז"ל שם דבשבועה דוקא צריך חרטה והתרה על השבועה ועל התנאי ולא בנדר והיינו משום דליכא מידי דמיתפיס ביה ואפילו היה הנדר שוה לשבועה מה שאינו היה צריך שיאמר בפי' שהוא נודר גם כן שלא יוכל להתיר כמו שצריך בשבועה ואינו מספיק מה שאמר מבלי היתר וחרטה ואפילו בשבועה שהרי הריב"ש עצמו בתשובת תקי"א כתב על מי שאמר ע"ד המקום וע"ד כל הקהל בלי שום פתח היתר וחרטה שאעפ"י שהתנה ופי' שלא תהיה לשבועה שום פתח היתר וחרטה ושלא תהיה ניתרת לעולם שאין תנאו כלום ודברים בעלמ' נינהו ויכול להשאל עליה אלא א"כ כלל בשבועתו שלא ישאל על שבועתו לעולם שחלה עליו שבועה זו ואין יכול להשאל על השבועה הא' מחמת השבועה הב' וכו' אלא שמתירים תחלה השבועה השניה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו ע"כ ואם כן בנדון זה שלא אמר אלא מבלי שום פתח היתר וכו' כההיא דהריב"ש בתשובת תקי"א אין תנאי זה כלום אפילו היתה שבועה וכ"ש שהוא נדר כמו שכתבתי ואפי' היה נודר בפי' שלא יהיה לו התרה לאותו הנדר אינו נתפס כמו שכתבתי אלא שמצאתי כתוב תשובה להרשב"א על אח' שנדר שלא לעשות דבר פלו' בלא התרה שנשאל תחלה על זה ואחר כך על ענין הנדר והרא"ש כלל י"ב כתבו ומה שאמ' בשעת נדרו שלא יכול שום חכם להתיר גם זה נדר הוא וצריך התרה תחלה ואם כן בנ"ד נמי היה צריך דלא כדעת הריב"ש ז"ל ומהר"ם בתשובה שבסוף ספר הפלאה כתב גם כן שצריך התרה אבל יש צד אחר שלא היתה התרה כי לא התירו לה אלא מה שנדרה לאסור עליה כל כסף שינתן לה בתור' קידושין שלא מדעת אמה וכמו