מעשה רקח על הלכות נדרים יג:ב

וכיצד מפר וכו'. מרן ז"ל האריך לישב דעת רבינו ודבריו נכונים למוצאי דעת אך נתקשיתי בדבריו במ"ש וכיון דפשטינן דבעל מיגז גייז היאך כתב רבינו כאן ובסמוך דמעקר עקר ואין לומר שרבינו מפרש כפי' י"מ שכתבו שם התוס' [ד]מר זוטרא בריה דרב מרי בעי למדחי פשיטות זה וסבר דמעקר עקר שהרי התוס' עצמם מחו לה אמוחא ולא עמד כלל ע"כ. ולכאורה תמיהא מילתא טובא דאיך הוה ס"ד לומר דרבינו פוסק דמעקר עקר והרי לקמן הל' ט"ו פסק רבינו דהאשה שנדרה בנזיר ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני ושמע אביה ובעלה והפר לה שלה מופר וזה שהתפיס עצמו חייב הרי דפסק דמיגז גייז דאי מעקר עקר היה לו להתיר גם המתפיס וגם לעיל מינה פסק מי שנדרה אשתו והתפיס עצמו בנדרה אינו יכול להפר שהרי קיים לה וכו' ומדיהיב טעמא שהרי קיים לה מוכרח שפוסק דמיגז גייז שהרי כן אמרו בגמ' התם להדיא וכיון שכן למה לא הקשה על רבינו דאיך נראה מדבריו כאן דפסק דמעקר עקר והרי הוא עצמו פסק בפרק זה להפך ומינה נמי דאיך הוה ס"ד דרבינו ס"ל כי"מ שכתבו התוס' וכו' הרי מהדינים שכתב רבינו לקמן א"א להבין זה ועם כי איכא לצדודי בהאי מילתא ע"פ דברי התוס' יעיין עליהם סוף כל סוף הו"ל למרן ז"ל להזכיר דברי רבינו דלקמיה.

עוד הלום כתב מרן ז"ל אבל דעת הרא"ש בפסקיו סוף פרק נערה מאורסה דחכם עוקר הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הילכך אם עברה על נדרה ואח"כ הפר לה בעלה לוקה משא"כ בחכם וכך הם דברי תשובות להרמב"ן וכו' ע"כ. ולכאורה הם דברים תמוהים הרבה שיחס זה להרא"ש והרמב"ן ז"ל כאילו רבינו אינו סבור כן והרי לעיל סוף פי"ב הל' י"ט פסקו רבינו להדיא עיין עליו ואין לידחק ולומר דהך והילכך קאי אדברי רבינו דמלבד שאין המשך הלשון מורה כן כלל הרי סיים וכך הם דברי הרמב"ן ז"ל והוא בסי' רס"ב ושם מבואר כדברי הרא"ש ז"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו ובעל מיגז גייז ע"ש.

ואפשר ליישב דברי מרן ז"ל דלעולם קאי גם אדברי רבינו כלומר דגם רבינו מודה לזה ע"פ מ"ש לעיל מינה והשתא א"ש דברי רבינו עם פשיטותא דפשטינן דבעל מיגז גייז שעפ"י זה נמשך הדין שאם עברה על נדרה ואח"כ הפר לה בעלה לוקה אלא דמאי דק"ק במ"ש מדברי הרמב"ן ז"ל שהרי שאלת השואל שם נראה שהיא על דברי רבינו שפסק פרק ו' דהלכות שבועות הל' ה' והחכם או גדול השלשה אומר לו שרוי לך או מחול לך וכו' אי הוא לשון מחילה או מלשון לא יחל וכו' ולזה השיב וכו' שהם כדברי הרא"ש וכיון דלמרן ז"ל הרא"ש חולק על רבינו הו"ל להרגיש שהרמב"ן פי' לדברי רבינו כסברת הרא"ש ז"ל ועיין בס' מטה יוסף סי' ט' שפלפל בזה ולא ערבו לי דבריו עיין עליו אך אמתותן של דברים נראין לכל המעיין שדברי הרמב"ן ז"ל הם כדברי מרן הקדוש בביאור דעת רבינו וכיון שכן מתיבת הילכך עד סוף לשונו היינו לומר דלכו"ע יצא לנו שהדין כך בין לפירושו בדברי רבינו בין לפי' הרא"ש ז"ל וסיים שכך הם דברי הרמב"ן כלומר כמו שפי' הוא עצמו בדברי רבינו ודו"ק שנראה אמת ויציב: