מעשה רקח על הלכות נדרים יג:יד

כיצד אמר לה וכו' ואם הפר לה שלו בטל שזה כמי שתלה נדרו בנדרה. כמה דיות נשתפכו בדין זה דדברי רבינו הם הפך התלמוד והסברא ואין להם קיום לכאורה. ואשר אני הצעיר אחזה לי ברור בדעת רבינו שהוא ז"ל סידר דבריו בסדר הגון שמתחילה הקדים הדין דרך כלל שכתב נדר לעצמו והדירה כמותו וכו' ואם נדר והדירה וכו' ושוב פרט הדין איך וכתב כיצד וכו' וכשגמר פרטי השני חלוקות שסידר ביאר עוד דאם הפר לה שלו בטל שזה כמו שתולה וכו' פירוש דכשכתב חלוקא ראשונה כיצד א"ל הריני נזיר ואת נזירה כמותי ואמרה אמן אינו יכול להפר ע"ד שכתבו התוס' ז"ל דהו"ל כאומר ואם את עיין עליהם. ולכך דקדק רבינו לכתוב שזה כמי שתלה נדרו וכו' פירוש כאילו אמר ואם את וגם לא הוצרך לפרש מ"ש במשנה ושלו קיים בחלוקא שניה שסידר דמכיון שכתב ה"ז יפר מוכרח דאנדרה לבד קאמר ומינה דשלו קיים עכ"פ. טעמו דכיון שהדירה כמותו וגמר בלבו להדירה הו"ל כתלה נדרו בנדרה דהא אינו רשאי להדירה בע"כ אלא ודאי דגמר בלבו להיות שוה לה ונמצא שתלה עצמו בה וכיון דאם יפר לה נמצא מפר לעצמו ג"כ ואנן קי"ל הואיל ומיחל וכו' לכך אינו רשאי לכתחילה להפר לה אמנם אם עבר והפר לה שהרי התורה התירתו להפר לה פשיטא ודאי דאגב דמהניא הפרתו לגבי דידה מהניא נמי לגבי דידיה דהרי הוא תלוי בה ואם היא קיימת גם הוא קיים ואם היא בטלה גם הוא בטל וזהו מ"ש רבינו ואם הפר לה שלו בטל כלומר בהכרח דאף שעבר דלכתחילה לא היה לו לעשות כן מ"מ סוף כל סוף שלו בטל שאף שלא ביאר להדיא התנאי מ"מ כיון שגמר בלבו כן וא"ל ואת סתם הו"ל כתולה נדרו בנדרה וכיון שכן רבינו הוצרך לסדר הדברים כהוגן ולפרש כל דבר במקומו הראוי בדקדוק נכון. ומבואר יוצא לנו שכן הבין מרן ז"ל ובב"י שלו סי' רל"ד שהביא דברי רבינו וכתב שהוא משנה וגמרא שם מפני שהמדקדק בדברי רבינו ימצא שדבריו נכונים ע"פ הש"ס וכתירוץ אביי ממש עיי"ש.

ומעתה טוב לנו להזכיר דברי הרבנים בקיצור הנה הרב לח"מ ז"ל ראש המדברים על דברי רבינו כתב להאי דאם הפר לה שלו בטל צ"ל ברישא ע"כ. ולפי מ"ש אני הצעיר אין צריך לזה דרבינו אריש סדריה נקיט ואתי ואין חשש לשנטעה בדבריו כמבואר. והתוס' יו"ט ז"ל הוסיף והגיה בדברי רבינו מפר שלה ושלו קיים ע"כ. ולענ"ד א"צ להגיה זו דכיון שכתב רבינו ה"ז יפר מוכרח דאדידה קאי דאדידיה לא אפשר דהרי לא תלה עצמו בה גם א"צ להגהה אחרת שהיא הגהת הרב לח"מ כנ"ל והרב ב"ח ז"ל כתב דמ"ש רבינו ואם הפיר לה הכוונה ע"פ חכם וכו' וא"צ לזה כפי מ"ש ובס' בית דוד נר"ו כתב דגירסא אחרת היתה לו לרבינו במשנה ושיטה אחרת בפי' הסוגיא ונסתייע ממ"ש רבינו בפי' המשנה עיין עליו וא"צ לזה הלחץ דהדברים מבוארים ופירושו במשנה מסכים למ"ש בחיבורו כמבואר.

ובס' קרית ספר ז"ל כתב דברים מגומגמים לענ"ד וז"ל הריני נזיר ואת וכו' הריני נזיר ומה תאמר את ואמרה אמן ה"ז יפר ואם הפר שלו בטל כמו תלה נזרו בנזרה ומתניתין דקתני מפר שלה ושלו קיים נראה דה"פ עכ"ל. והרואה יראה שהדברים אין להם קשר דאחר שסיים בדברי רבינו כתב ומתני' דקתני וכו' וכלפי לייא דאי קאי למה שסיים דתלה נדרו בנדרה היכי שייך לומר עלה מתני' דמפר שלה ושלו קיים הא כיון דתלה נדרו בנדרה כשהפר לה הרי הותר גם הוא והך ומתני' וכו' מקומו הראוי היה אחר שכתב ה"ז יפר כלומר דמפר את שלה ושלו קיים כיון שלא נתלה עצמו בה וגופא דמתני' היא משנה שאינה צריכה דכיון דלא תלה נדרו בנדרה מהיכא תיתי דשלו יהיה קיים אלא לדיוקא אתא בשלא אמרה אמן כמ"ש מדברי התוס' שם וכיון שרבינו פסק סתם דה"ז יפר ממילא משמע דשלה דוקא קאמר. והמל"מ ז"ל כתב דהרב קרית ספר נרגש בדברי רבינו ולא זכיתי להבין איזה הרגש נרגש ומה תיקן עיין עליו ושם הקשה להגהת הרב לח"מ ז"ל דמנ"ל לרבינו דאם הפר שלו בטל אימא כיון שאינו יכול להפר אין בהפרתו כלום ע"כ. וכבר כתבנו דמאי דאינו יכול להפר הוא מטעם דנמצא מפר את שלו אמנם סוף כל סוף כיון שהתורה התירה לו להפר נדרי אשתו הוא עושה את שלו ומה לנו אם ע"י זה הותר גם עצמו הרי הוא לא התיר אלא לאשתו ודו"ק. ושו"ת משאת משה ז"ל סי' י"ד כתב דרבינו היה גורס במשנה מפר את שלה ושלו בטל כגירסת הירושלמי וכו' ולא גרסינן כשנוייא דאביי דקתלי נדרו בנדרה וכו' ודברי רבינו כפשטן דהך אם הפר לה שלו בטל וכו' אסיפה קאי עיין עליו שהדבר דחוק מצד עצמו ואין להשיב ועיין עוד להכנסת הגדולה יו"ד סימן רל"ד בהגהת הב"י שהביא משם הרב המאירי ז"ל הדברים כתקונם מכוונים אל האמת כמ"ש. וזו כחי בע"ה בדבר זה מדחזינא למרן ז"ל והב"י שהזכיר כל דברי רבינו וציין מהמשנה והגמרא שנראה ברור שהבין דברי רבינו כסדרן וא"צ להגיה שום דבר כי כל הישר הולך: