מעשה רקח על הלכות נדרים יב:ג

וכשימות או יגרשנה הרי היא אסורה בתשמיש כל אדם. בגמ' דף ע"ט אמרו ודברים שאין בהם ענוי נפש כי מגרש לה חיילא עלה והא תנן ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לו ופירש"י ז"ל אלמא דכי מפר והדר מגרש לה תו לא חיילא עלה נדר ע"כ. ורבינו לא ביאר זה שאם גירשה והחזירה אם היא מותרת לו וי"ל דכיון שהדבר תלוי בדעת הבעל ודאי שדעתו להפר לה לגבי דידיה לעולם משא"כ לגבי אחריני דמאי נפקא ליה מינה ולכך לא הוצרך רבינו לבארו והרי הוא נלמד ג"כ ממ"ש בהל' י' דצריך להפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לו עיי"ש. ואין להקשות עוד דאמאי לא נימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ותהיה מותרת גם לגבי אחרים אחר שיגרשנה די"ל דזה לא נאמר אלא לגבי חכם שעוקר הנדר מעיקרו אבל לגבי בעל הא קי"ל בעל מיגז גייז כמ"ש רבינו פי"ב הל' י':