מעשה רקח על הלכות נדרים יב:כא

נדרה אשתו וכו'. גמ' דף פ"ו נאמרו שני תירוצים התירוץ הא' מסתם תלמודא כאן בסתם כאן במפרש ורב אשי תירץ כאן בתוך כ"ד כאן לאחר כ"ד ורבינו לא הזכיר לא תירוץ א' ולא תירוץ ב' והרב ב"י יו"ד סי' רל"ד כתב דרבינו נטה להחמיר באיסור תורה כלומר מספקא ליה אי הלכה כתירוץ א' כיון דסתם תלמודא הוא דקאמר ליה או כרב אשי דבתרא הוא וכו' והרב לח"מ ז"ל כתב דדעת רבינו כרב אשי דמחלק בין תוך כ"ד משום דדבר פשוט הוא לכך לא חש לבארו עיי"ש. והאמת הוא דממ"ש רבינו פרק ח' דהלכות אבל משמע כדברי הרב לח"מ ז"ל שהרי חילק שם בין תוך כ"ד לאחר כ"ד וכ"כ מרן ז"ל גופיה שם ולענ"ד הקצרה נראה שיש לדייק בדברי רבינו כאן שהוא פוסק גם כתירוץ ראשון וס"ל כדעת הר"ן ז"ל דרב אשי לאו לאפלוגי אתירוץ א' אתא עיי"ש וזה מדדייק רבינו בדבריו שכתב והפר לה ע"ד שהיא בתו וכו' והפר לה ע"ד שנדרה בקרבן וכו' והפר לה ע"ד (שהנדר) [שנדרה] לאסור ענבים ע"כ דכ"ז הוא שפת יתר כמבואר דהיה די שיכתוב והפר לה דכבר ידוע אהיכא קאי אלא דהכוונה דבעינן שיהיה ברור בדעתו שהיא בתו וכן הנך לאפוקי בסתם כגון ששמע שנדרה אשה ומחשש פן תהיה בתו הוא מפר לה דזה מהני וכן מפרש למ"ש בגמ' הא בסתם הא במפרש וכבר מצאתי פירוש זה בהרב ב"ח ז"ל שם ע"ד הטור ז"ל עיין עליו אלא שעדין קשה דאמאי לא חילק רבינו בהלכות אבל בין סתם למפרש אי סבירא ליה ששני תירוצים אמת לכך נראה לומר דרבינו מפרש דרב אשי לא נחית לחלק בין אבילות לנדרים וכתירוצא קמא אלא נחית לתרוצי למתני' דאבל דנראין דסתרי אהדדי וגריס בגמ' אמר רב אשי כמ"ש הרא"ש ז"ל ולכך בהל' אבל לא חילק אלא בתכ"ד כרב אשי וכאן בין סתם למפרש כתירוצא קמא ודו"ק כן נראה לענ"ד נכון. ושאר דברי רבינו שכתב

כשידע הנדר והנודרת לשם הנודרת הזאת וכו' הם לכאורה דברים מגומגמים ושלא כסדרן עיין להתוס' יו"ט ז"ל שם: