מעשה רקח על הלכות נדרים יב:י

אמרה יקדשו ידי לעושיהם או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידיה. פשטן של דברי רבינו מוכחי אנפשייהו דהוא מחלק בין סתם הקדש לקונם דהיינו הנדר משום דבגמ' אמר רב יוסף קונמות קאמרת שאני קונמות מתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כלומר משא"כ במקדיש מעשה ידי אשתו דבעינן שיאמר יקדשו ידי לעושיהם ואף דרב יוסף אתותב בראיה שהביא מ"מ הרי רב אשי במסקנא סמך ידו עליו דקאמר קונמות קאמרת שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו וכו' כלומר וקדשי אפילו שלא באו לעולם ודלא כפירש"י והר"ן ז"ל וקרוב לשמוע שזו היא כוונת מרן ז"ל שכתב ויותר נכון לומר דאתרוייהו קאי וכו' אלא שקיצר קצת עיין עליו. ותדע שזו היא דעת רבינו שהרי בפ"ו דהל' ערכין הל' כ"ח כתב וכן המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת והמותר חולין אמר לה יקדשו ידיך לעושיהם הואיל והם משועבדים לו הרי כל מעשיה קודש הרי דבקודש סתם בעינן דבר שבא לעולם משא"כ בקונם כמבואר והתוס' יו"ט ז"ל בפ"ב דנדרים לא הבין כן ונתקשה בדברי רבינו ומרן ז"ל עיין עליו. ומה שתמה מאד שם על הר"ן ז"ל איני רואה אפילו תחילת תמיהא אחרי המחילה הראויה דכוונת הר"ן ז"ל אינה אלא לשיטת רבינו כפי מה שהבין הוא ז"ל עיין עליו.

אלא שמצינו לרבינו פט"ו דמעשה הקרבנות הל' ח' שכתב היתה לו בהמה מעוברת ואמר אם תלד זכר הרי הוא עולה וכו' דבריו קיימים דמשמע דאם לא היתה מעוברת אין דבריו קיימים ואמאי הרי הקדיש קדושת הגוף ואפילו בדבר שלא בא לעולם חייל וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל עיין עליו ובהכרח צ"ל דלאו דוקא קאמר דה"ה גם אם לא היתה מעוברת אלא שדרכו של רבינו להעתיק לשון המשנה וסמך אמ"ש במקומות אחרים תדע עוד דאפילו במעוברת לא הוי הולד דבר שבא לעולם כמ"ש רבינו בפ' כ"ב דהלכות מכירה דאפילו עובר הרי הוא כמי שלא בא לעולם והמזכה לעובר לא קנה. אך קצת קשה ממ"ש רבינו פ"ג הל' י' דהאומר לחבירו קרבן שאיני עושה עמך הו"ל דבר שאין בו ממש ואין כאן נדר אבל אם אמר יאסרו ידי לעושיהם אז חל הנדר ע"ש. מעתה כשנדרה שלא יהנה במעשה ידיה למה יחול הנדר הא הו"ל אין בו ממש ואם נאמר דכיון שהזכירה הידים הו"ל דבר שיש בו ממש א"כ אדכתב שם יקדשו ידי למעשיהם לישמועינן רבותא אפילו באומר שלא יהנה במעשה ידיו ולזה י"ל דאה"נ ואגב הנך דתני התם נקט גם בזו הכי כל זה כתבתי לישוב פשט דברי רבינו אמנם דברי מרן ז"ל באותם המקומות קשים לכאורה וכשנגיע שם נחכים אם יגזור ה' בחיים ועיין בס' צרור החיים ובני חיי ז"ל באה"ע סי' פ"א: