מעשה רקח על הלכות נדרים יא:יז

גירשה הארוס וכו'. פשטן של דברי רבינו דלא אמרינן נתרוקנה רשות לאב אלא במיתת הארוס כמ"ש בדין הקודם אבל בגירשה בין שנדון הגירושין כשתיקה בין שנדון אותם כהקמה מעולם לא נתרוקנה רשות לאב והכי מוכח מלישנא דגמ' דף ע"א דאבעיא להו גירושין כשתיקה דמו או כהקמה דמו למאי נפק"מ כגון שנדרה ושמע בעל וגירשה ואהדרה ביומיה וכו' ומדלא קאמר למאי נפק"מ אי מצי אב להפר לבדו מאחר שנתרוקנה לו רשות הארוס ש"מ דבגירושין לא אמרינן נתרוקנה ודלא כהרא"ש ז"ל שכתב שם דבלא אהדרה נמי הוה מצי למנקט דאי כשתיקה דמי נתרוקנה רשות לאב וכו' והרב לח"מ ז"ל לא הבין כן ומכח זה הקשה על רבינו והניחו בצ"ע עיי"ש. ועוד נראה דרבינו ס"ל כהר"ן ז"ל שכתב דאהדרא לאו דוקא הוא דה"ה אחר אלא מילתא דשכיחא נקט ולכך העתיק רבינו שנתארסה בו ביום לאחר וכדברי הברייתא שם דף ע"ב משום דבעיין לא אפשיטא נקטינן לחומרא ואין לה תקנה אלא ע"י שאלה לחכם: