מעשה רקח על הלכות נערה בתולה ב:טו

מפותה או אנוסה וכו' או עד שמת האב הד' או הג' שלה. הראב"ד ז"ל השיג ע"ז וז"ל הג' במפותה אם מת האב למה שלה וכי יורשת אביה היא עכ"ל. ומרן ז"ל כתב עליו וז"ל שותא דמרן לא ידענא שהרי משנה שלימה היא בפ' הנז' עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עכ"ל. הנה התי"ט והמש"ל ז"ל תמהו ע"ד מרן הקדוש דאיך לא ראה דברי הר"ן ז"ל שכתב וז"ל הרי הן של עצמה דקתני איכא מאן דאמר דלא קאי אלא אאנוסה אבל במפותה כיון דמדעתה עבד לית לה דאחולי מחלה ואפשר דכיון דההיא שעתא דאבוה בעי למהוי אע"פי שלא זכה עדין אפ"ה כיון דההיא שעת' לא חזי לה לא מציא מחלה ומש"ה כי פקע זכותא דאב הוי לעצמה ומיהו כי אמרינן הרי הן של עצמה אקנס קאי דבושת ופגם דממונא נינהו דאחים בעי למהוי שכבר זכה בהן אב וכי קתני הרי הן אקנסות דאנוסה ומפותה קאי ואם איתא דמפותה יש לה קנס אתי שפיר ואי לית לה הקנס דקנסות דידהו נתרוקנו לעצמה ואנוסה אית לה אבל מפותה לית לה דהא מחלה עכ"ל. נראה דהפי' הראשון הם דברי הראב"ד ז"ל ממש דלא קאי הרי הן של עצמה אלא אאנוסה אבל מפותה אחולי מחלה ומשמע דאשלשתן קאי ודעת רבינו בהפך דגם אמפותה קאי ועוד דעת שלישי דברי הר"ן דהרי הן של עצמה אקנסא דוקא קאי בין דאנוסה בין דמפותה אבל בושת ופגם דממונא נינהו דאחים הוי ולא דידה. והאמת עד לעצמו דפשטא דמתני' מוכחא דאשלשתן קאי וכפי' רש"י ז"ל שהוא כדברי רבינו ומחלקינן בין עמדה בדין ללא עמדה דבעמדה כבר זכה האב והרי הן של אחים ובלא עמדה אז נתרוקן כח האב לבת והיא זוכה בכל מה שהיה זוכה האב וע"ז הוא שסמך מרן הקדוש וכתב מה שכתב ודו"ק: