מעשה רקח על הלכות כלים ט:ה

שירי קטלה כמלא צואר קטנה. הקשה הר"ש בפי"א דכלים היכי דמי אי דחוט של פשתן וחוליות של מתכת למה לי מלא צואר הא כל חוליא בפני עצמה טמאה ואי בחוט של מתכת וחוליות של מרגליות אפילו נשתברו כלן החוט טמא ואי בחוט של פשתן וחוליות של מרגליות כיון דחוט לאו בר קבולי טומאה משום מרגליות לא נחתא ליה טומאה דהו"ל כלי אבנים ואי בחוט של מתכת שנפסק איירי דבעינן שישתייר מן החוט מלא צואר בת קטנה מאי קא מהדר ר' אליעזר אפילו טבעת אחת עכ"ל. ואחרי המחילה הראויה למה הניח דברי המשנה בתימה הכי נראה שהדבר מבואר דבחוט של מתכת וחוליות של מרגליות קאמר דעד כאן לא טמאה המשנה אלא בשביל החוט נשאר קיים אבל אם נפסק טהור והשתא קאמר דאם נשתייר ממנו כמלא צואר קטנה טמא ובציר מהכי טהור דבטיל ממנו שם קטלה ור"א ס"ל דאפילו אם לא נשתייר ממנו אלא טבעת אחת דהיינו חוליא אחת טמאה מפני שדרך הוא לפעמים לתלות כן כגון צוארי בנות עניים וכיוצא וכן זכיתי ומצאתי בפי' הרא"ש ז"ל עיין עליו ואתי שפיר טפי דאדסמיך ליה קאי וק"ל: